יודעת מה לא נכון.
לא יודעת מה נכון.
לא מצליחה לחפש.
לא יודעת למצוא.
מבינה שצריך לרצות.
לא יודעת מה לרצות.
יודעת שצריך לעשות משהו.
לא יודעת מה לעשות.
יודעת דבר אחד.
עושה משהו אחר.
רוצה שגרה.
רוצה חידושים.
לא עצובה.
לא שמחה.
יודעת שצריך לאהוב.
יודעת את מי.
לא יודעת למה.
לא יודעת איך.
-
איך זה שאנשים נהנים ורוצים להיות מחוסרי רסן כשאני רוצה להיות נשלטת על-ידי ערכים.

איך זה שאנשים רוצים להיות משוגעים כשאני רוצה להיות נורמלית.

איך זה שאחדים רוצים שיכאב להם, אחרים רוצים לא להרגיש כלום, ואני דווקא רוצה להרגיש את היעדר הכאב.

איך זה שאנשים רוצים להיות רזים כשאני רוצה להיות בריאה.

איך זה שאנשים נהנים להיות רעים כשאני רוצה להיות טובה.

איך זה שאנשים נהנים להתקיים כשאני רוצה לעשות משהו עם הקיום שלי.

איך זה שאנשים רוצים למות כשאני רוצה לחיות.
-
תקופה מבולבלת...
אני מבינה הרבה דברים... ואני יודעת שאני לא יודעת הרבה...
ובמקום לנסות להתמודד עם מה שקורה אני מכחישה. מדחיקה. מתעלמת. מקווה שזה יעבור לבד.
וזה באמת יעבור, בסופו של דבר...
כי זה הרי לא יכול להמשיך לנצח,נכון?
מחשבות מוזרות, רעיונות מטורפים, פחדים... חסרי כל בסיס אנושיים...

יחי ההיגיון! [ברור....]

אני.

לפני בערך 4 חודשים כתבתי את הפוסט הזה, על רושם ראשוני, ועל כך שמאוד קשה ליצור רושם ראשוני טוב, בטח עם האנשים שנפגוש רק פעם אחת בחיינו, או פעמים מועטות.
את הפוסט כתבתי בגלל שהיה לנו אז שיעור מסויים עם מורה חדשה בבית-הספר, שהסגנית מנהל ישבה בשיעור וצפתה בה מעבירה אותו. לא היה לי כוח להתרכז בשיעור הזה. גם על הבוקר, גם הנושא היה משעמם... ובקיצור, לא ממש הקשבתי למורה וכנראה עשיתי רושם ראשוני לא מזהיר במיוחד...
חשבתי שזה יהיה השיעור היחיד שנשמע מהמורה הזאת, ואולי גם קיוויתי שזה יהיה כך, בגלל שהחומר המשעמם גרם לי לחשוב שהמורה מלמדת בצורה משעממת.
אחרי כשבועיים גיליתי שהמורה הזאת תחליף מורה אחרת שמלמדת את הכיתה שלי, מה שאומר- ללמוד עם מורה שהרושם הראשוני שלה ממני בטח לא היה משהו... ושגם אני לא התלהבתי ממנה ממש, ומאיך שהיא לימדה.
אבל כבר בשיעור הנורמלי הראשון איתה הבנתי שעשיתי טעות חמורה באיך ששפטתי אותה. היא לימדה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי[כנראה מה שהיא לימדה בפעם ההיא היה הגורם הבעייתי], והיא התגלתה כבנאדם נחמד ביותר..(: [שזה לא מפתיע, כ-ל המורים בבית-הספר שלנו הם בעלי אישיות מדהימה, גם אם חלקם לא יודעים ממש ללמד...]
היום היה השיעור האחרון שלנו איתה, וגם זה לא היה ממש שיעור כי היה לנו מבחן על השעתיים שלה. אולי זה נשמע חנפני או 'חנני' (מילה מצחיקהXD), אבל אני באמת אתגעגע אליה, ואל איך שהיא הצליחה ללמד את הכיתה ואותי בצורה ממש טובה[היא עשתה איתנו הרבה דיונים ושאלה שאלות למחשבה...]
אני חושבת שזה דיי ברור איזה שיעור(שיעור מלשון לקח,לא שיעור בבצפר) למדתי מהחוויה הזאת... לדון לכף זכות, לתת לאנשים הזדמנויות להוכיח את עצמם לפני שאני שופטת אותם לרעה, ואולי גם לברר יותר טוב בפעם הבאה לפני שאני מחליטה לעשות רושם ראשוני לא טוב על מישהו, בפרט על מורה שנותנת לי את הציון בסופו של דבר...XD
~~~~
מצחיק שזה מתאים, אבל גם בקשר לחלק השני של הפוסט הנ"ל[אני אוהבת לכתוב הנ"ל..XD] יש עידכונים...
לא דווקא משמחים..
אז לא התקבלתי... הם הודיעו לי באימייל לפני כמה ימים.
אני חושבת שחברה שלי התאכזבה מזה יותר ממני...XD  היא כל-כך מאמינה בי והייתה בטוחה שאני מתאימה לפרוייקט ההוא.[ואני באמת אוהבת אותה על זה] אולי אני באמת מתאימה. פשוט לא מספיק... לא משנה, אני ממש לא עומדת לשקוע בדיכאון בגלל זה. יהיו עוד הזדמנויות כאלו או אחרות בחיים, ובסופו של דבר אני אמצא את זאת שהכי תתאים לי.
~~~~
אני בטוחה שהמון בלוגרים [אם לא כולם] מכירים את הבלוג הזה. הוא בלוג עם רעיון מדהים, והכותבת שלו מקסימה ומדהימה אותי בכל פעם מחדש[אני מנוייה] עם הראיה החיובית שלה, גם על הדברים הקטנים שבחיים..
מהרגע שראיתי את הבלוג שלה חשבתי גם לעשות משהו דומה, למצוא את הדברים הטובים שקרו לי כל יום ולכתוב אותם, אפילו לא בבלוג ורק לערוך רישום לעצמי באיזושהי מחברת. אבל אף פעם זה לא יצא לי.
וזה לא רק בגלל חוסר זמן, ובטח לא בגלל שאני לא מאמינה שאפשר למצוא את הדברים הקטנים והטובים שביומיום.. אני לא ממש בטוחה למה, אבל פשוט לא יצא לי לעשות את זה... וגם, אני מודה, 5 דברים ביום נראו לי כמו אתגר גדול מידי.
היום היה לנו שיעור חברה על הכרת תודה. על כך שיש כמה סוגים של הכרת תודה- על הדברים הקטנים והמורגשים(חברה שעזרה לי,שאמא שהכינה לי סנדוויץ' וכו'), על הדברים שלכאורה נראים לנו מובנים מאליהם(בריאות,פרנסה,וכו'), והסוג השלישי- הכרת תודה על הדברים שנראים לנו לא טובים, על הדברים שנראה שכרגע פוגעים בנו ומפריעים לנו, ופשוט דברים רעים...שצריך לדעת להודות גם עליהם, כי בסופו של דבר כל דבר כזה רע יוביל למשהו טוב- ללמידה של משהו חדש, להערכה של משהו וכו'...
איכשהו במהלך השיעור נזכרתי בבלוג הנ"ל[שוב המילה הזאתXD] וזה ממש התחבר בעיני לשיעור, כי שני הדברים בעצם קשורים זה לזה- להכיר טובה ולהגיד תודה על דברים, גם על הדברים שלכאורה נראים לנו קטנים, ולדעת שהם חשובים ולהבין שהם בעצם טובים ויכולים להאיר לנו את כל היום.
אז אני לא בטוחה שמעכשיו אני אהיה מסוגלת לכתוב 5 דברים טובים שקרו לי היום, אבל אני אשתדל לכתוב לעצמי לפחות כל יום משהו טוב שקרה לי או משהו שאני מודה עליו שקורה/קרה....
והינה משהו קטן עליי שאף פעם לא כתבתי פה ואף פעם גם לא סיפרתי לאף אחד- בכל ערב אני עורכת לי בראש רשימה של כל הדברים שיש לי ואני צריכה לדעת להעריך ולהוקיר תודה על שיש לי אותם. וזה כולל את הבריאות, ההכנסה הקבועה של ההורים שלי ועל כך שלא חסר לי שום דבר, בגדים ונעליים וקורת גג על הראש ואפילו מעבר לזה, על זה שיש לי שכל שפועל יחסית טוב ושאני מצליחה בלימודים, על החברות שלי, על המשפחה, וגם על דברים כלליים- כמו זה שאני זוכה לחיות במדינת ישראל, ושעדיין יש לנו מקורות מים(שלא התייבשו סופית), ושיש לנו צבא משלנו שמנסה להגן עלינו בכל עת, וכו'  וכו'.... יש עוד המון דברים כאלו והרשימה יכולה להמשיך עוד ועוד, אבל אני חושבת שהבנתם את הפואנטה.. (;

אני שמה לב שקצת חפרתי היום,אז אני אגאל כעת את כל מי שקרא את הפוסט מייסוריו...
סופ"ש מדהים לכולם!

Vanilla Light 

סופסוף גמרתי לקרוא את כ-ל הספרים מהספריה!!(:
עכשיו אני צריכה להתחיל לקרוא את הספרים שיש לי בבית, שעומדים על המדף באותו סדר מופתי שסידרתי אותם, אז, אחרי שבוע הספר... ואחרי הקנייה בפסח שעבר... ובחנוכה... ו, בקיצור, בסביבות ה-60 ספרים מחכים לי עכשיו שאני אקרא אותם.
אז אני מתנזרת מהספריה לכמה חודשים... שזה עצוב, כי אני אוהבת ספריות- מהרגע שנכנסים בדלת של ספריה זה פשוט עולם אחר. מקום שבו יש רק ספרים וספרים וספרים, ומותר לי לקרוא שם כמה שאני רוצה בלי שאף אחד יעיר לי על כמה שאני קוראת- כי זאת הממלכה של הספרים... [אני מצטערת אם זה נשמע טפשי,אבל ככה זה מרגיש לי...](:
*~*~*~*
בעוד יומיים מתחפשים בבית-הספר. ויש את המבצע שהשכבה מארגנת והכל טוב ויפה [ז"א, אם לא מחשיבים את הריבים לגבי הסירטון, והלכלוכים במסדרונות בית-הספר מהגואש, ואב הבית הכועס, והמורות הזועמות על חוסר שיתוף הפעולה.... אבל בשורה התחתונה- הכל הולך ממש טוב!:)]
אבל.
אני חייבת שמישהו יסביר לי רק משהו אחד.
פורים. הקטע של החג זה שמחה, נכון? [אני לא אחפור פה על סיפור המגילה שכולנו משננים מהגן, ונכון שהשמחה אמורה להיות שמחה על משהו מסויים(סיכול התוכניות של המן הרשע  והכל...) אבל בעיקרון – שמחה, נכון?]
ואנחנו מתחפשים.
ומביאים ממתקים בסלסלות.
ומביאים צדקה ומתנות לאביונים.
ואוכלים ועושים סעודות. [עוד חג יהודי סטנדרטי- רצו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל! נדוש,אני יודעת...]
אז עכשיו השאלה שלי- זה מה שעושה אותנו שמחים?
ז"א, ברשימה שכתבתי למעלה, חוץ מהצדקה (ואולי אצל אנשים מסויימים- האוכל) שאני בהחלט רואה איך זה יכול לשמח מישהו לעזור לאחרים, אבל חוץ מזה...
אנחנו שמחים מאוכל? מממתקים משמינים? מלהתחפש למשהו שאנחנו לא? מלעשות שטויות מתוך שכרות? מלפרוק עול ולעשות שטויות גם לא מתוך שכרות?
זה מה שהופך אותנו לשמחים?
כי לי זה דווקא נראה כמו שמחה ממש צבועה, מזוייפת, שמחה רגעית שלא תישאר להרבה זמן...
[חוץ מזה שאני ממש לא אוהבת להתחפש....]
אז אולי לפני שאנחנו ניגשים לבחור תחפושות מגניבה, ולפני שאנחנו מתכננים את ארוחת השחיתות לערב פורים- נחשוב לרגע מה באמת משמח אותנו,ומה יכול לעזור לנו לשמח אחרים. לפני כל השמחה המפוצצת, הענקית שיש בפורים.
אפילו הדברים הרגילים ביומיום שלנו, אפילו הדברים הקטנים והטיפשיים... להצליח במבחן, לשמוע מחמאה קטנה, לאכול בבצפר את הסנדוויץ' עם הממרח המועדף, לקבל חיוך/חיבוק ממישהו אהוב, לישון טוב, להצליח ליצור משהו חדש...
ואחרי השמחה האישית אפשר גם להתפנות לשמח אחרים, אפילו בדברים הקטנים, שגם זה משהו קטן שיכול להפוך לגדול ולשמח אותי ואת האחר, שמחה שתישאר גם קצת אחרי שכל השמחה של פורים תעלם...
לדעתי, זאת השמחה האמיתית......
[ סתם, נקודה למחשבה... ]
ובנימה אופטימית זו – פורים שמח לכולם!

Vanilla Light

אה, ולמה אתם מתחפשים? מוזמנים לשתף בתחפושות המקוריות שלכם..(;