אני אוהבת אותו. אבל שונאת אותו בגלל זה.
הוא ילד מגעיל. לפעמים אני בכלל שואלת את עצמי אם יש לו רגשות בכלל.
בתחילת שנה חשבתי שהוא חמוד ואז ראיתי איך הוא באמת מתנהג. אלוהים יודע, אולי הוא בכלל בנאדם נחמד וטוב לב שפשוט לובש את המסכה של האדם המגעיל הזה.
אף פעם לא היה לי חבר, אתם יכולים לקרוא לי פטתית אבל אני רוצה אהבה.
לפני שבוע גיליתי שהוא בוהה בי, כשאני מפנה את הראש הוא מסתובב מהר.
הוא אמר פעם אחת שהרוסיות בכיתה שלנו יפות והסתכל עלי.
אף פעם לא אהבתי אותו לפני זה...אולי זה בגלל ההרגשה שסוף סוף משהו אוהב אותי, אפילו שאני לא ממש יודעת. אני מרגישה כ''כ מטומטמת תוך כדי כתיבת הפוסט הזה. כל הרגשות שלי מתבלגנות להן בפנים ואני...פשוט קפואה.
הוא בין הילדים המקובלים בשכבה ואני...סתם לוזרית כזאת.
אם הוא יציע לי חברות ואני אגיד כן אז אני אסתכן בזה שהוא צוחק עלי.
אם אני אגיד לא- אז הגורל שלי יהיה ברור, כל העולם ידע על זה ואני עדיין אהיה מקור צחוק.
מכולם-למה זה חייב להיות דווקא הוא? למה לא יכולתי לאהוב משהו שלפחות יש לו רגשות.
אני פוחדת לדבר איתו, אני "לא ברמה שלו" בשביל זה.
וכמובן שחייבת להיות עוד בעיה. חברה שלי- היא אוהבת אותו מתחילת שנה ואני ממש לא רוצה לאכזב אותה בזה. היא גם מתביישת בזה שהיא אוהבת אותו כי כבר אמרתי...הוא מגעיל.
היום המורה השיבה אותה לידו והיה לה פשוט את החיוך הכי שקוף בעולם על זה שהיא אוהבת אותו.
אני מפחדת בישבילה שאיכשהו הוא יפגע בה. הייתי רוצה לדבר על זה עם משהו בל אם אני אגיד שאני אוהבת *אותו* אז תהיה לי בעיה עם החברה שאוהבת אותו ועוד חברה אחרת תצחק עלי או שלא תאמין לי. אני תמיד אומרת לחברות שלי שאני שונאת אותו כי אני באמת שונאת אותו. אבל איכשהו באותו הזמן אני גם אוהבת אותו.
אני לא רוצה לאהוב אותו, אני גם ככה מספיק לוזרית... :<
בבלוג זה
בכל הבלוגים
