ביום שישי חזרתי ממחנה של בית הספר, אבל עצם השימוש במונח
"מחנה" מעניק תחושה של תנאי שטח וקושי, בעוד שלא ניתן לתאר את
ה"מחנה" הזה באף מילה שמתקשרת למונחים האלה.
החופשה הזאת הייתה הדבר האחרון שרציתי-המורים ניבאו מזג אוויר גשום
וסגרירי, לא ידידותי לבעלי גבסים למיניהם (אגב, עוד 8 ימים!), והיות ומחנה של בית
ספר ידוע כרעוע ומצויד במיטב תת-התנאים שיש לעולם המערבי להציע, ההתרגשות הייתה
ברצפה.
שוב לארוז, מיליוני זוגות גרביים, גופיות חמות וקפוצ'ונים כמו גם
חולצות קצרות, כי באותה נשימה שהזכירו את מזג האוויר ציינו שאין לדעת מה יהיה
בסוף, החלטיים משהו.
יום שני בבוקר, כבר הייתי מוכנה להסתגרות בבקתה שלי בתואנה שזה אשמת
הגבס, ויצאנו לדרך.
*כן אנשים, יש מחנות שיש בהם בקתות.
אני חושבת שהחל לרדת גשם בדרכנו למקום, פנינו היו מועדות לבלגיה,
לארדנים, כך שגם ציפיתי לאיזה טיפוס הרים קטן כל בוקר.
ואז הגענו. מזג האוויר היה שמשי ויפה, שום זכר למשקעים כלשהם, כמו גם
לבקתות רעועות. דמיינו משטח ענקי של דשא ועליו עשרות צימרים, פשוט ככה. את המשטח
מקיף נהר שמפריד בין האיזור השטוח בו אנו שוהים לאיזור יותר הררי וכל כמה מטרים יש
ספסל שצופה למים.
*אחרי כמה שבועות פה מבינים למה אין באנגלית מילה לנחל, גם עשרים
נהרות בארץ לא ימלאו את הנהר הקטן שהקיף את המקום.
המחנה לא נועד רק לאושש אותנו מהboarding house אלא גם לפעילויות חברתיות והרצאות, שהועברו לנו
ע"י ארגון לפיתוח מנהיגות צעירה, שאף אחד לא הצטער על סיומן ביום השלישי. אלו
היו אותן סוג פעילויות שנועדו להמחיש עד כמה עלינו לשתף פעולה יחד ולא לעשות
דווקא, כיף כיף כיף.
אבל היו נקודות אור באותן פעילויות-פעילויות קבוצתיות. התחלקנו
לקבוצות, הייתי בקבוצה מדהימה, עם אנשים שאני מאוד מעריכה (ולמדתי להעריך עוד
יותר). ברגע שהפסיקו לחפור לנו ויכלנו לשבת, לדבר ולהפתח, זה היה שווה את כל הסשן
המייגע שקדם לכך.
נכנסו לבקתות, ונחשפנו לתנאים הכי טובים ששהינו בהם מאז הבית-מיטות
נוחות, מטבח מאובזר, מקלחת שלא צריך לגרוף בה את המים (זה סיפור כאוב שאפרט עליו
אחר כך). התמקמנו והלכנו להביא את ארוחת הערב.
הזהירו אותנו שנצטרך להכין ארוחת ערב בעצמנו, והנימה בה יידעו אותנו
עוררה לא מעט חששות. כבר תיארתי לעצמי את העשן השחור שייתמר מעל הבקתה שלנו, ושוב
הופתעתי-אני חושבת שבמהלך המחנה אנשים השלימו את כל החסכים של האוכל במעונות עד
לחופשת החורף.
חידה-למה צריך להמחיש עוד יותר ששיטת הקונצנזוס לא עובדת ע"י
צפייה בדיון?
והתשובה היא כמובן-כדי לשרוף עוד שעתיים וקצת.
סיימנו את כל הפעילויות לאותו ערב וחזרנו לבקתה לישון, בידיעה שמחר
הפעילות הראשונה היא רק ב9 (!!!) בבוקר. זה לא הפריע לאחת השותפות שלי לבקתה להעיר
אותי כבר ב7, פעמיים.
*היות ועבר כבר שבוע מאז המחנה והזכרונות די מתערפלים לי אני רק אגיד
(אכתוב) שכל אחד צריך איזה שבוע במחנה שכזה.
מרוצים (עייפים לא מתאים פה, ישנו כל לילה 8 שעות לפחות) חזרנו
למאסטריכט כדי להתחיל את אחד החלקים הכי משמעותיים של הנסיעה-הלימודים.
קיבלתי מערכת, מלאת שעות חופשיות, שונה מכל דבר שהכרתי עד כה.
ניתן להכריז על השבוע שעבר כשבוע הראשון שלי בבית הספר, לאט לאט
מכירים את כל המורים ואת המקצועות, רוב ההיסוסים שהופיעו נעלמו כלא היו.
היום הייתה לנו מעין הסתובבות חופשית בין סקנדיירז כדי שיספרו לנו על
הCAS שלהם ולמה כדאי לנו להצטרף, יש כבר כמה דברים שדי מעניינים אותי
אבל יש לי עוד כמה שבועות כדי להחליט.
סופ"ש נעים לכולם,
נועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
