בראייה לאחור מוזר לי שלא הכנסתי את החופשה שלי ושל אמא שלי לפוסט.

ב21.10 אמא שלי באה לבקר אותי לרגל חופשת הסתיו.

אמנם לא אפרט על במה זו את רגעי הקסם, אבל אמא-היות ואני יודעת שאת קוראת את זה ומגיבה כך או כך, היה לי ממש כיף ואני לא מתחרטת על אף רגע, גם על העיירות הבלגיות שכוחות האל. אני אוהבת אותך, נתראה בעוד 20 ימים.

לאחר שבילינו בנעימים בהולנד ובבלגיה לסירוגין ואמא חזרה לישראל, נותרתי בין השאר עם הנכסים הפיזיים בהם צויידתי מבעוד מועד-חומוס, עוגיות וספרים בעברית.

כיליתי את המאגרים (בעזרתם האדיבה של שאר הילדים פה) ונותרתי עם הספרים.

חזרתי לקרוא אחרי הפסקה של 3 חודשים, והחלטתי לצאת מהמונוגמיה הספרותית-אני קוראת במקביל ל"בשבילה גיבורים עפים" את "travels with my aunt" (ולמרבה ההפתעה כותרתו בעברית לא תורגמה ל"איזו מין דודה").

בכך אני חוצה לראשונה את מחסום הקריאה באנגלית. אין לי שום בעיה לקרוא חומר עיוני-לימודי בשפה שהיא לא שפת הקודש, אבל לפני שהגעתי לפה ניסיתי בכל כוחי לקרוא סיפורת באנגלית. אבל כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי לחצות את מחסום העמודים הראשונים. תיאורי נוף, תיאורי דמות, סגירת הספר והנחתו על המדף.

אני מניחה שההסתגלות שלי לאנגלית אחרי כמה חודשים פה, הספר המצוין הזה והעובדה שאני מנסה לקרוא יצירה אנגלית חוץ מזאת שסחטנו עד מוות באנגלית תורמות להנאה שלי.

הספר בעברית גם נחמד, קצת עיוני לפרקים אבל כיפי.

לאן אני חותרת? הגיבור, אריק, מתאר איך אבא שלו יכול לאחוז בשתי דעות מנוגדות בו זמנית ובאותה עוצמה.

אני קצת מזדהה איתו (עם האבא), בייחוד לאחר 3 חודשים פה ובמרחק של פחות משלושה שבועות מהבית. על מי אני עובדת, רק עוד 19 יום!

אין ספק שכרגע, יותר מהכל, בא לי הביתה.

באותה מידה, אני יודעת שאני בוודאות רוצה לחזור למאסטריכט, זה חזק ממני.

מוזר לי. כל עניין מרחק הנגיעה מהבית. מהם 19 ימים לעומת 3 חודשים? אך מהם לעומת השנייה בה אתה מתגעגע?

אני צריכה את החופשה הזאת כדי לסדר לעצמי את הראש, לחשוב על המציאות החדשה שלי ועל איך אני יכולה להפיק ממנה את המיטב.

אני צריכה רגע של שקט כדי לחשוב על ההשגים שלי, כמו גם על דברים שאני יכולה לשפר.

אני צריכה את החברים והמשפחה שלי לצידי, אנשים שאני כבר לא צריכה להתרגל אליהם, שהיו לי 16 שנים כדי להבין מיהם ומהם, וכמה שאני אוהבת אותם. 

אני צריכה את הזמן שלי עם העיר שלי. בהליכה, עם הכלב שלי או לבד, כדי להבין שאמנם היא לא יפה כמו מאסטריכט, אבל אתה מסוגל לקחת את עצמך ולהתחיל ללכת סתם ככה. לאן כבר תגיע? 

אני צריכה להיות אחרי הבחינות, עם מושג חדש על הבחירות שלי בתחום הלימודי.

אני צריכה קצת חופש. ומרק גריסים. ומרתון של "אלף דרכים למות".

אני צריכה קצת חופש כדי להבין כמה נפלא הוא הדבר שיש לי בידיים, זה קרה לי ביחס לישראל, זה יקרה לי גם עם מאסטריכט.

לא רע לי, ולכן בנימה יותר מעודדת אני אבשר לכם שאני מרוצה מההתנדבות שלי ושבסמסטר הבא אני מתכוונת להקים משהו, פעילות פיזית או יצירתית, אני לא אתפשר ואעשה מה שטוב לי.

אני אמשיך לקרוא, ואנסה לצאת להליכות רנדומליות בעיר. כרגע מזג האוויר עדיין טוב (טפו חמסה and all that jazz) אז המטרה ברת השגה.

בכלל, אולי כדאי שאני אתחיל לארגן את סדר העדיפויות ואת המטרות שלי מעכשיו.

מה אגיד ומה אומר?

למי מכם שהגיע לכאן כדי לטפח את חלום הUWC שלו-אל תפחדו, אל תשמידו את טפסי המועמדות ואל תחזרו בכם. יש רגעים קשים, אבל זו לא סיבה לא להכנס לתהליך הזה, כי בסופו של דבר זה שווה את זה.

למי מכם שהגיע לכאן כדי לראות מה איתי-אני בסדר, נתראה עוד מעט.

ההרשמה החלה, אתם יכולים להגיש את טפסים עד ה16.1, תנסו-רע לא יצא מזה.

והנה האתר (לכל שאלה מומלץ לפנות אליהם ב"צור קשר", הם מאוד יעילים)- http://www.il.uwc.org/

ותקראו עוד בלוגים, ועל הארגון, אבל כמה מידע שלא תשאבו לא ישלים לכם תמונה שלמה של התהליך והארגון הזה, אולי אין כזו, אז פשוט תנסו.

שבוע טוב לכולם,

נועה