בשקט בשקט, בלי שאני ארגיש, השלמתי 4 שבועות במאסטריכט (כמעט חודש שלם).

*למעשה השלמתי כבר חודש וארבעה ימים (:

את השבוע הראשון ציינתי בהתרגשות, את השבוע השני ציינתי כדרך אגב במחנה, בשבוע השלישי כבר רק הבטתי על לוח השנה בחיוך והשבוע נזכרתי רק באמצעות התבוננות בתאריך.

אז בזמן שאני סוגרת 4 שבועות פה ושנה עברית חדשה מתחילה הגיע הזמן לכתוב קצת.

השבוע האחרון (וקצת מזה שלפניו) היה רווי בשיחות עם אנשים מהבית, לא היה יום שלא דיברתי עם חברה או קרוב משפחה. למי מכם שפינה לעצמו את השעה רק כדי לדבר עם מישהי מהגולה-אני אוהבת ומתגעגעת! אמנם לא הספקתי לדבר עם כולם, אבל שעה מלאה בצחוק, געגועים והרהורים היא הרבה בשבילי, לאט לאט אני אכסה את כולם.

בבוקר קמתי לשגרת בית הספר הרגילה, וכמעט נפלתי במדרגות כשסקנדייר מאוסטרליה איחלה לי שנה טובה. בבית הספר לימדנו את כולם איך להגיד "שנה טובה" ולא סתם לפזר "ראש השנה" באוויר, ובהפסקה הגדולה חילקנו תפוח בדבש, כתבנו איחולים לשנה החדשה ולימדנו קצת עברית.

היום יהיה לי ערב ישראלי אמיתי-כל הישראלים הוזמנו, יחד עם עוד כמה משפחות שגרות פה, למשפחה שחיה פה כבר 10 שנים כדי לחגוג את ראש השנה.

*היה מדהים, אווירת חג אמיתית וכיפית!

מצחיק שכל פוסט שלי מורכב ממחשבות מלפני שבוע כמו גם ממחשבות מלפני דקה, ככה זה כשכבר לא כל כך דחוף לעדכן. אל תבינו לא נכון, אני רוצה לחלוק ולשתף, אבל במקום הניתוח המתמיד בדיעבד שמתווסף פה-יש הבנה וקבלה של המקום.

אפילו החלומות שלי כבר לא מטרידים אותי. מאז שהחלפתי צד במיטה שלי (עזבו) אני חולמת יותר ויותר על החזרה הביתה. בחלומות שלי כבר הספקתי לארוז, לחזור ואפילו לפגוש אנשים חדשים. אבל כשאני מתעוררת אני לא נתקפת בגעגועים ותחושת באסה, יותר פשוט להזכר שבעוד פחות משלושה שבועות אמא שלי באה לבקר לרגל חופשת הסתיו ושאני במרחק חודשיים וחצי מהחופשה בארץ. בניגוד להתחלה, הידיעה שביקור מצפה לי היא

לא מה שמחזיק אותי. אני מחכה לזה בקוצר רוח, אבל ההטמעות שלי נשלמה נכון לעכשיו.

חבילת המקצועות שלי לא נוראית כמו שתיארתי אותה, היא הולמת אותי לחלוטין, המקצוע היחיד שאני מקיזה בו דם הוא צרפתית, אבל היות ומדובר באהבה (גם אם חד צדדית) זה פחות בעייתי בעבורי.

אני מניחה ששכחתי לעדכן שהורידו לי את הגבס. ושמו לי אחד חדש. אני אמורה להוריד אותו בחופשת הסתיו, עם אמא שלי לצידי. לפחות הוא סגול ויפה, וגם קיבלתי פרחים ושוקולד לרגל ההורדה שלו (וגם לרגל החדש).

אחרי סופ"ש שמשי וחמים שעבר על כוחותינו, חזרנו לאפור המוכר ולקור בתקווה שימשיך ככה (ללא גשם).

עד כאן עדכונים שונים, כמו גם הגעגועים והנשיקות שאני שולחת מכאן לכולם, הגיע הזמן למשהו קצת שונה.

עונת ההרשמה לUWC החלה! התאריך הסופי לשליחת הטפסים (ומניסיון, אל תדחו הכל) הוא
16.01.2012 .

אני חושבת שקראתם פה מספיק כדי להבין מה המשמעות של החוויה הזאת מבחינתי, אבל אני מציעה שתקראו גם בבלוגים אחרים בטבעת שלנו.

בלי לחץ! תקראו עוד, תחשבו קצת ואם תרגישו שאתם רוצים ללכת על זה תורידו את הטפסים ותתחילו למלא.

http://www.il.uwc.org/

זה האתר של הועדה הישראלית, בו ניתן לקבל מידע שימושי וגם להוריד את טפסי ההרשמה.

ולסיכום, אם באיזשהו שלב עולה איזושהי שאלה (אבל תרשו לי להגיד מראש ששאלות כמו "איזה קולג' הכי שווה?" לפני שבכלל הגשתם את הטפסים היא קצת מיותרת, לכו על תחושת בטן. וברור שהקולג' ההולנדי הכי שווה)-המייל שלי noa.pincu-that symbol-gmail.com

לפי שלא הבין את הכתובת, תוסיפו @ איפה שצריך.

עד הפעם הבאה,

נועה