להתבגר ולהתגבר

מ׳ המוכר והאהוב חזר להיות החבר הטוב. הגיעו איתו גם חששות חדשות אם הוא יעזוב שוב או לא. זה כבר לא משנה, עוד 12 יום הוא הולך ללבוש את מדי הזית שאני כל כך מעריצה והופך להיות חייל מן המניין.. המון פחדים , אבל כבר לא אותם חשדות. אני כבר לא חושבת על הקשר הזה יותר מידי.. מה שיקרה יקרה! ופשוט לזרום עם זה ולא לחשוב כל פעם למה ואיך.

ולבינתיים, כש- מ׳ נעלם לי התחברתי ל ק׳. מה הקשר שלנו? לא ברור. הוא מראה כל הזמן סימנים של מעבר לידידות ואז מתרחק עשר צעדים אחורה ומתנהג כאילו אנחנו לא מכירים. בפורים הוא מצא עיפרון איפור והתחנן לכתוב לי על היד. הסכמתי, וזה מה שיצא :

ד׳ גם אם אני לא דלוק עלייך אני אוהב אותך.

הסתכלתי עליו במין מבט כזה והוא פשוט עמד שם וחייך, אז חייכתי חזרה. והשבוע שסתם דיברנו היה וויכוח קטן, לא רציני סיימנו בטוב אבל למחרת בכלל לא דיברנו. והייתה לי בגרות בספורט ורק בזכותו הצלחתי בה כי הוא האמין בי והוא התאמן איתי והוא לא נתן לי לוותר. אז אפילו בהצלחה הוא לא אמר עד שאני התקשרתי לספר לו שעברתי. וזה מוזר כי כשאתה דוחף מישהו למשהו אתה תאחל לו בהצלחה. והוא מבלבל כי הוא בעצמו מבולבל, אין לו מושג לאן הוא שואף או רוצה להגיע, וכואב לי לראות אותו ככה מסתבך עם עצמו ולא יודע מה לעשות. ואני כן יכולה לעזור לו, אבל הוא פשוט לא מוכן לחשוב על השלב הבא, ואולי יהיה מאוחר מידי כבר..

ואין לי מושג מה אני מרגישה כלפיו, אם אני מרגישה בכלל משהו. ובכלל יש את מ׳ שדווקא ששחררתי הוא חזר ובגדול. אם אני מאוהבת ב מ׳ ? לא, רק חושבת שיש בו משהו שמאוד מתאים לי. וכ מ׳ משחק אותה לא אכפת לו ממני זה הכי עושה לי את זה והכי מושך אותי אליו יותר. אבל ק׳ בצד השני ואני מרגישה אותו, פיזית ונפשית.. אני מרגישה את הנוכחות שלו לידי תמיד. גם כשיש וויכוח או ריב. ופתאום אני מרגישה לא בנוח כשאני מספרת משהו למ׳ שאפילו לא חשבתי לספר לק׳ כי נראלי שק׳ מצפה ממני למשהו ואני שונאת שמצפים ממני ואני מאכזבת!!!!!!!