אז התחלתי לכתוב סיפור, יש לי כבר 3 פרקים כתובים, האמת שנראה לי שההמשך יותר מעניין מההתחלה אז תשתדלו להיות סבלניים, לא כתבתי כלום כבר המון זמן אז פתאום לחזור לזה זה נורא כיף אבל גם אני קצת פוחדת מהתגובות, לא ידעתי אם להעלות את הסיפור או לא אבל בסוף החלטי שמה כבר יקרה? (:

אז בגלל שאני פשוט אוהבת את כל הקטע של הדמויות, אני גאה להציג את הפרק הראשון לסיפור + פוסט דמויות :)

הדמויות: 

מגי- דמות ראשית, בכיתה י"ב, בת 18, אחות של ג'רמי, יפהפייה וחברה הכי טובה של ברנדה.

ג'יימס- דמות ראשית, בכיתה י"ב, בן 18, חדש בבית הספר, רציני וקצת ביישן, אבל בעל חוש הומור וחתיך בטירוף!

דניאל- בכיתה י"ב, בן 18, ידיד הכי טוב של מגי, שטותניק ומצחיק.

ברנדה- בכיתה י"ב, חברה הכי טובה של מגי, יש לה תוכנית מצליחה באינטרנט, היא קופצנית ואנרגטית.

ג'רמי- אח של מגי, בכיתה י', בן 16, מצחיק ולגמרי חתיךךך

בן- ידיד טוב של מגי, בכיתה י"ב, בן 17 וחצי, שחיין מקצועי יחד איתה ועם מייקל 

מייקל- ידיד טוב של מגי, בכיתה י"ב, בן 18 שחיין מקצועי יחד איתה ועם בן.

שלי- חברה טובה של מגי, בכיתה י"ב, בת 17 וחצי.

גבי- אוהבת את ג'רמי, בכיתה י', בת 16, חמודה, ביישנית ויפה

אז בינתיים זהו, אלה הדמויות, תודו שהם חבורה של סקסיים  ועכשיו לפרק ! :)

פרק ראשון-
הילד החדש

"מזל טוב !!!" דודה אנה צרחה אליי חיבקה אותי ונישקה אותי, משאירה סימן נשיקה אדום על הלחי שלי

"תודה.." חייכתי חיוך מזויף וברחתי ממנה

"למה היא פה?" שאלתי את אמא בקול מעונה כשנכנסתי למטבח והוצאתי לי חלב מהמקרר

"את יודעת שאחרי הגירושים לא היה לה איפה להיות... צריך לתמוך ולעזור למשפחה" היא ענתה לי "ויום הולדת 18 שמח מתוקה" היא מנשקת אותי ומניחה את הקורנפלקס על השולחן לידי

"תודה"

"מה אתם מתכננים?" היא שאלה בטון השובב והנדחף שלה

"אני  לא יודעת אמא..." הוצאתי כף מהמגירה והתיישבתי לאכול

"נו אני לא אדחף, רק סקרנית" היא מסתובבת וממשיכה לחתוך מלפפון

"אני באמת לא יודעת" עניתי "אולי עושים לי מסיבה, אולי סתם נארגן יציאה, נראה"

"אני וסנאפינס יוצאים לטיול" דודה אנה צעקה בקול הצווחני שלה

"אוקיי" אמא ענתה לה ודלת הבית נסגרה

"אני ממש שונאת אותה..." אמרתי לאמא

"אל תהיי רשעית"

"איך את סובלת אותה?!" הנחתי את היד על השולחן בחבטה

"היא פה רק יומיים"

"היא צווחנית ושמנה ומעצבנת והכלב המטומטם שלה, סנאפינס עם השם המטומטם שהיא נתנה לו משגע אותי! ואני אמורה להיות זאת שאוהבת כלבים במשפחה הזאת"

"נו באמת, הוא חמוד..." היא שיקרה

"אמא."

"טוב הוא מעצבן אבל את יודעת שאני לא אוהבת בולדוגים"

"את לא אוהבת חיות בכללי..."

"בכל זאת, זה לא אומר שלא נעזור לה בשעת צרה... כשתגדלי כל מה שיהיה לך זה .."

"המשפחה" קטעתי אותה "אני יודעת"

"יופי, אז תהיי נחמדה אליה, היא רגישה עכשיו"

"טוב" שתקתי לכמה שניות "אפשר להרוג את סנאפינס?"

"מגי!" אמא צעקה עליי ואז צחקה

"הוא באמת הכלב הכי טיפש ומכוער שפגשתי"

"עם זה אני מסכימה" היא המשיכה לצחוק ואני צחקתי איתה.

"הי מגס!" ג'רמי אחי הקטן בן ה16 צעק מהקומה למעלה

"מה?" צעקתי בחזרה בפה מלא והוא הופיע מאחורי המעקה של המדרגות

"אני צריך אותך"

"אני אוכלת..?" הסתכלתי עליו בשאלה וחיכיתי שיגיד מה הוא רוצה, אבל הוא רק המשיך להסתכל עליי והרצין מבט "נו באמת.." הנחתי את הכף ועליתי למעלה

"זאת מאי..." הוא נפל על המיטה שלי והניח את הידיים מאחורי הראש

"מה קרה עכשיו?" נשכבתי לידו והסתכלתי עליו

"אני באמת לא יודע מה לעשות איתה" הסתכלתי וחיכיתי שימשיך, הוא סובב אליי את הראש
"טוב, היא לא עשתה כלום"

"אז מה אתה רוצה ממנה? היא חברה שלך, היא לא עשתה כלום, אני לא מבינה את הבעיה..."

"זה אני. טוב, לא בדיוק, זאת יותר גבי" הוא אמר בביישנות

"מי?"

"הילדה החדשה, היא ממש... הטעם שלי"

"אהא..." הנהנתי והתחלתי לאבד אותו

"היא מסתכלת עליי כבר כמה ימים, מחייכת אליי, והיא ממש חמודה, אני  לא חושב שהיא יודעת שאני עם מאי, אבל אתמול  דיברנו והיא הייתה ממש מדהימה, אני לא רוצה להגיד לה שאני תפוס כי אני  חושב שהיא מעוניינת"

"אבל... אתה כן תפוס, אז זה לא משנה!" התעצבנתי עליו, אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול במערכות יחסים זה חוסר נאמנות

"אני  יודע אבל היא כל כך..." הוא הפסיק ונאנח

"אם אתה רוצה אותה, ואתה כבר לא רוצה את מאי, אתה תצטרך לסדר את העניינים עם חברה שלך לפני שאתה מתקדם לאנשהו עם... ההיא"

"גבי" הוא השלים אותי

"זאת" אמרתי והוא חייך

"אני לא יודע להיפרד מבנות." הוא אמר בהחלטיות והסתכלתי עליו בהפתעה "ניסיתי, באמת שכן, אני פשוט  לא מסוגל"

"להיפרד?? מי אמר להיפרד? אתה צריך לדבר עם מאי, לראות מה אתה מרגיש, לא לזרוק אותה בשביל מישהי שרק אתמול  דיברת איתה"

"אני  לא אוהב אותה" 

"ג'רמי אתה לא יכול לעשות לה את זה" התרתחתי

"אני  יודע, אני מזכיר לך את בראד"

"כן! אתה ממש כן! אתה יודע מה הוא עושה לי ואתה הולך בדרך שלו, תקשיב למה שאמרתי לך, תהיה כנה!"

"היא תשנא אותי, אני  לא רוצה את זה" הוא נשמע עצוב

"היא תעריך את זה אם תעשה את זה נכון ולא תבגוד בה..." ליטפתי את השיער שלו

"את חושבת?" לא, היא תשנא אותך... אבל לפחות לא תבגוד

"אהא." הוא חיבק אותי והרגשתי טיפה אשמה "אולי היא תכעס, אבל לפחות אתה עושה את הדבר הנכון..." הוספתי.

~

"חמישים אלף צופים!"

"הא?" הסתכלתי על ברנדה, החברה הכי טובה שלי בשאלה

"בשידור הרשת של ברנדי'ס לייף אתמול!" אהה.. תוכנית הרשת שלה

"וואו! זה המון" אמרתי לה

"כן זה המון! כל כך התרגשתי.. גם הבאתי המון טיפים ועצות אופנה, גם עשיתי ראיון עם אחת מהנשים הגדולות בתעשיית..." היא המשיכה לדבר ואני קלטתי בקצה מסדרון בית הספר נערה גבוהה ומתולתלת מפלרטטת בהגזמה עם נער עם שיער שחור חלק שהבליט את העור היחסית בהיר שלו והעיניים הכחולות שהצלחתי לראות בכל פעם שפנה מהלוקר שלו אליה וחייך חיוך מזויף, ראיתי כמה היא מתאמצת למצוא חן בעיניו וחוסר העניין שלו בה
שיעשע אותי והתחלתי לצחקק

"זה ממש לא היה מצחיק! זה היה כל כך מביך, מסכנה, ריחמתי עליה..." הסתכלתי על ברנדה בבלבול והבנתי שכל הזמן הזה היא המשיכה לדבר

"אה, מצטערת, לא מצחיק" העמדתי פנים ששמעתי מה שאמרה בכמה דקות האחרונות, זה משהו מיוחד בברנדה, היא מסוגלת להמשיך לדבר במשך שעות ואפילו לא צריכה מישהו שיענה לה... נראה לי שבגלל זה התוכנית שלה כל כך מצליחה.. טוב, זה, והעובדה שלתוכנית יש
שם של משקה חריף.

"אומייגאד חתיך." היא אמרה לפתע והתמקדה בנער שהסתכלתי עליו מקודם "איכס מה קלרה רוצה ממנו? מי הוא בכלל?"

"אין לי מושג..." עניתי והסתכלתי על איך החולצה השחורה שלבש חיטבה את הגוף שלו והג'ינס הזרוקים נתנו לו  מראה לא מתאמץ.. דברים שלמדתי לזהות אחרי בילוי של כמה שנים בחברת ברנדה

"אמאל'ה הוא מושלם" היא אמרה ובהתה בו. רק אל תריירי ברנדה...

"כן..." עניתי ואז הוא שוב הסתובב והנהן בנימוס לכיוון קלרה שהמשיכה לפלרטט איתו באינטנסיביות, הסתכלתי על תווי הפנים המיוחדות והיפות שלו, ואז הוא קלט אותי והפנתי את המבט מיד, בטח נראיתי נואשת ומוזרה... אני לא מאמינה, איזה פדיחות

"הוא מסתכל" ברנדה לחשה אליי והרמתי את המבט, הוא חייך אליי "עלייך..." היא התאכזבה

"עלינו, לא?" ניסיתי לעודד אותה, והסתכלתי עליו שוב, הוא חייך אליי ואז קלרה הסתובבה לראות על מה הוא מסתכל וזרקה אליי מבט מזלזל

"אוחחח אני שונאת את המזויפת הזאת!" ברנדה אמרה "מכוערת..."

"כן" לי היא דווקא נראתה יפה, יפה מאוד אפילו, אבל ברנדה פשוט קינאה, או שהיא סתם לא אהבה את המבט שהיא נתנה לנו... היא באמת נראתה מזויפת. כל חיוך מושלם לכאורה שחייכה אליו, נראה ריק מתוכן, לא אמיתי

"בואי" היא משכה אותי לכיוון הכיתה והמשכתי להסתכל על הילד, הוא סגר את הלוקר שלו והניח יד על הכתף של קלרה, כאילו דחה אותה בנימוס והלך ממנה

"אהה.. רגע אני צריכה את הספרים" אמרתי לברנדה ותפסתי את מנעול הלוקר שלי

"אוקי, אני שומרת לך מקום" היא נכנסה, מיהרתי לפתוח את הלוקר שלי כשהמסדרונות התרוקנו ותלמידים נכנסו לכיתות, הכנסתי את הקוד והמנעול  לא נפתח, הכנסתי שוב, לא נפתח.. משכתי וניערתי את המנעול, התחלתי להכניס שוב את הקוד

"צריכה עזרה?" שמעתי קול  של בן מאחוריי

"אהה.." הסתובבתי, זה היה דניאל, ידיד טוב שלי, משכתי במנעול והוא נפתח "כבר לא" חייכתי והסתכלתי הצידה, הילד עם השיער השחור עמד קרוב, הוציא פתק מהכיס והסתכל לתוך הכיתה שלי

"י"ב 5?" הוא שאל אותי והצביע על הכיתה, הנהנתי "תודה" הוא חייך חיוך מקסים ונכנס פנימה

"את באה?" דניאל הניח יד על הכתף שלי ונכנסנו יחד לכיתה, נכנסנו בין שני תורים של שולחנות, מצד ימין ברנדה ולידה מקום ריק, היא נופפה לי, מצד שמאל, הילד החתיך ישב וקרא ספר, הציץ אליי מידי פעם, התקדמתי במעבר ושקלתי אם לשבת לידו

"שבי" דניאל אמר ונחת בכיסא ליד הילד, חבל

"מה?" ניערתי את הראש ממחשבות

"שבי.." הוא צחקק והצביע על הכיסא בשולחן לידו, הכיסא שברנדה שמרה לי, התיישבתי.

"הי גבר" דניאל פנה לילד עם השיער השחור, החתיך, והיפה... וואו.

"הי" הוא חייך אליו חזרה בחיוך קצת מתבייש

"אתה חדש?" הוא שאל אותו

"מה אתה חושב..?" מלמלתי לעצמי, והילד שכנראה שמע את זה צחק

"כן" הוא חייך אליי

"סתמי..." דניאל אמר לי בגבה מורמת וחצי חיוך, המבט האופייני שלו וצחקקתי "מאיפה אתה?"

"גרתי פה בעיר, אבל בקצה השני" הוא ענה לו וסגר את הספר

"דניאל" הוא הרים את כף היד שלו

"ג'יימס" הוא אמר את שמו ונתן לו חצי כיף חצי לחיצת יד גברית

"זאת חברה שלי מגי" דניאל חייך חיוך ענק וחיבק אותי חזק, מושך אותי אליו

"איכס" צחקתי

"את מתה עליי" הוא צחק ודחף אותי חזרה למקום

"ג'יימס" הוא שלח אלי יד ולחצתי אותה בחיוך

"אני ברנדה!" היא קמה ודחפה אותי אחורה, היא לקחה את היד שלו ולחצה אותה בהתרגשות בחיוך ענק

"היי" הוא צחקק

"בוקר טוב כיתה!" המורה שלנו, גארי נכנס לכיתה והניח את התיק-מזוודה שלו על השולחן "לפני שאנחנו מתחילים באזרחות, הצטרף אלינו לכיתה ג'יימס מקיידן" הוא הצביע עליו וג'יימס חייך בלחיים אדומות והעביר יד בשיער הפחם שלו "ברוך הבא ג'יימס, אני רואה שכבר הכרת כמה חברים, דניאל ברנדה ומגי, אם כבר התחברתם, אתם לוקחים אותו כפרוייקט לכמה חודשים הבאים לעזור לו להתמצא בבית ספרינו" יאיי!

חצי שיעור עבר, כל השיעור ברנדה נראתה קופצנית ומתוחה ודניאל הרים את ראשו מהמחברת שצייר בה
לכיוון הדלת

"מה יהיה??" אמרתי לברנדה ושמתי יד על הרגל שלה כדי שתפסיק להזיז אותי בעצבים

"סליחה אני פשוט... משעמם לי" היא אמרה, הסתכלתי על דניאל שכבר בהה בדלת כמה שניות

"מה נסגר איתך?" שאלתי אותו, הוא וג'יימס הסתכלו אליי, ג'יימס עבר להסתכל על דניאל

"כלום, שום דבר, מצייר." הוא חזר למחברת שלו, הציץ שוב לדלת והוריד את הראש

"אוח.." התייאשתי מהם והתחלתי גם אני לצייר במחברת. אחרי כמה דקות נשמעה חריקה של הדלת אני, ברנדה, דניאל וג'יימס הרמנו את הראש, פתאום מייקל,שלי ובן נכנסו לכיתה, שלי מחזיקה עוגה עם זיקוקים, בן מחזיק כתר מנייר ומייקל מחזיק הר בלונים שנדחס אחריו לתוך הכיתה דרך הדלת "מזל

טוב !!" דניאל, ברנדה, מייקל, בן ושלי צעקו, בן הניח עליי את הכתר וחיבק אותי, מייקל נישק אותי בלחי והביא לי  את הבלונים ושלי שמה את העוגה עם הזיקוקים והנרות מולי

"תביעי משאלה!" היא מחייכת

"אני לא מאמינה עליכם" צחקתי ונשפתי על הנרות

"אוקיי, מזל טוב, ברכות, איחוליי, ויום הולדת שמח, אבל אפשר בבקשה להמשיך בשיעור חברים?" המורה גארי אמר ומייקל בן ושלי יצאו מהכיתה מנופפים אליי
"נמשיך..." 

ג'יימס כתב משהו במחברת, קרע והעביר אליי דרך דניאל

"מזל טוב" קראתי והרמתי את הראש אליו, הוא חייך

"תודה" לחשתי לו וחייכתי חזרה. 

__

אז זה הפרק הראשון, כבר אמרתי שאני חושבת שהשאר יותר טובים אבל בכל זאת מקווה שאהבתם :)

אני אשמח אם תמשיכו לקרוא גם את הפרקים הבאים ♥

~~~ שימו לב ~~~

אם אהבתם את הסיפור ואתם רוצים שאני יודיע לכם כשהפרקים האחרים עולים אין לי  בעיה, רק תבקשו בתגובות :)