Thoughts, feelings W/E

אני מסתובבת בפייסבוק ורואה המון אירועים - אבל העיקר "בלי וואנביז". אני לא מצליחה להבין, מי קובע מי הוא זה ש"רוצה להיות" ומי המודל עבורו.
הסיבה? הקבוצות המשונות שנוצרות בחברה של היום, כל אחת והסממנים שלה. התוצאה? חילוק לקבוצות והיווצרות ה"וואנביז".
צריך לקלוט ולהבין, אי אפשר להיות מה שבן אדם לא יכול להיות, אבל זה לא בלי לחברה שאנשים מתחלקים לקבוצות, ולאף אחד לא אכפת מזה כמעט.
יש האימואים והפריקים, הפרחות והערסים, השקטים והביישנים והחנונים, ובן אדם לא יכול להתנהג כל היום עצוב, או שמח, או שתלטן או מה שעולה לכם לראש.
נכון שיש אנשים שרוצים בכך, שגורמים לאחרים להתחלק לקבוצות, אבל זה לא אומר שאם הם גורמים לכך אי אפשר למנוע את זה, צריך להתמודד.
והאנשים האלה מדברים ממקומות שכואב להם, הם יורדים על אחרים כדי לעשות רע, כדי שהם עוד יותר יתכווצו והנה הקבוצות נוצרות.
אחר כך המשטרה מתפלאת למה כל כך הרבה נערים ונערות מסיימים את חייהם, בגלל שמתנקלים אליהם, קוראים להם בשמות, וכשהם מנסים להיות
שייכים לקבוצה - פשוט לא נותנים להם להיכנס כי הם לא מספיק בתוך העניין של הקבוצה. לדוגמא : וואנביז אימואים.
לא שאני מתלהבת מהעניין של האימואים, זה די טיפשי לשבת בצד ולבכות כמה החיים מרירים ולהרוס כל דבר שמח.
אבל אם תבינו, תנסו להתיידד תראו שלבן אדם ממולכם נהיה הרבה הרבה יותר טוב, כי למה מההתחלה מישהו נהיה אימו? (הרציניים אלה שחותכים כי כואב להם בפנים, ולא סתם כי הם רוצים לסבול ולהיות 'יעי אני אימו') כי מהפגיעות שבן אדם חווה, הוא מסתגר, נהיה סגור ומתחיל לפתח נטיות אובדניות.
מנסיון ? לשמוע שאומרים ההפך מאחורי הגב ממה שאומרים בפרצוף זה כואב, כשבן אדם מבטל פתאום את הקשר בלי לדבר או להגיד כלום - זה פוגע.
ובמפגשים שמארגנים הרבה בארץ, בדיזינגוף סנטר בקריון או בדרום (אם יש) יש מצביעים על אנשים "הוא לא ככה! אז לא נקבל אותו!" ,
אני באמת צריכה עכשיו לחורר את הפנים שלי בשביל להסתובב עם כמה אנשים? אני באמת צריכה ללבוש שחור ולזרוק אבנים על פרחות?
זה בחוץ אני משדרת שאני בנאדם נורמלי ושמח, זה לא בהכרח אומר שהכול טוב אצלי בפנים ובמקום לשפוט בן אדם על פי המראה החיצוני שלו, תכירו אותו
לעומק, תראו כמה עולם יש בכל בן אדם וכמה דברים הוא יכול להביא איתו, אם רק מכירים אותו. בכל אחד יש קצת הומור, קצת שמחת חיים, אבל
החומה שכל אחד בונה סביבו לא נותנת גישה לאחרים, וכך הוא נשאר לבד, וזה מדרדר אף יותר גרוע.

חשבו על זה כמו על כדור שלג, אתם לא מנסים להתידד עם אנשים רק בגלל איך שהם נראים, הם נפגעים, נהיים "אפלים" או מתבודדים וכך
נוצרות הקבוצות של היום. כל אחד שקצת שונה, שהתחביבים שלו ומה שהוא מעריץ קצת שונים מהנורמה של מזרחית-טלנובלות לא מתקבל.
אני אוהבת אנימות, אני אוהבת רוק ומטאל, אני לא מתה על החיים שלי, אני לא מאמינה באלוהים, אני לא סוגדת להורים שלי, ואני פאקינג אפתח את הפי שלי על מי שפוגע בי . אני - אני.
אני לא רזה כמו מקל, ויש לי נמשים, השיער שלי לא חלק כמו קרש ואני אוכלת ציפורניים, ויש לי מספיק צלקות על הגוף מכל מיני פציעות שאני מקלפת אחר כך.
דוגמנית כנראה שאני לא אהיה, אני בן אדם עם רגשות ואני נפגעת מהר, ואני שונאת פשוט להיות בחוסר ידיעה.
אנשים צריכים לקבל עמוד שדרה, אם פוגעים בהם, להראות שיש להם גם מקום אחר, אם הם חוזרים על ארבע הפוגע רק מקבל יותר ביטחון,
ואם זה אחרי הרבה פעמים ובמקרה הפוגע הוא פוגע בצורה כרונית באנשים, פשוט נהיים שפוטים שלו ומפחדים ממנו, כי הם חושבים שבלעדיו
לא יהיו להם חברים, אבל זה לא נכון, בכלל לא, צריך להוכיח לאנשים שגם בלעדי ה"מקובלים" אפשר ליצור חברה רגועה.

היום הכול מבוסס על תחרות, למי יש יותר חברים, מי מתנשק ראשון, את מי יותר אוהבים, על מי מצליחים לעבוד, ומי החננה האחרון שהופך לילד כאפות/ או הילד השמן של הכיתה. כך נוצרה הצביעות, הגועל, הרכילות והשקרים. בגן לדוגמא ילד שהיה אומר לילדה "אני אוהב אותך"
היא מתכוון לזה באמת, בגן היו לי שני חברים הכי טובים שהיינו תמיד ביחד בהפסקה בחצר, אחת הייתה ילדה, והשני היה ילד - ערבי/נוצרי שקראו
פאדי, היה אכפת לי ? לא. היום חצי מהילדים אומרים שהערבים צריכים למות, ובעצם מה הם עשו לנו? כל הערבים הם מחבלים שלא רוצים שלום?

כל הערבים רוצים שנמות? אם כן, הם לא היו חיים בגליל, הם לא היו עובדים במקומות עבודה שהבוסים שלהם יהודים והיו תורמים לכלכלה.
כל כך הרבה פגמים בחברה הישראלית, במקום להיות ביחד כל אחד לחוד.
במקום לחשוב על האחר, להיות אמיתי, ולא להיות בתחרות, רק רומסים על אחרים כדי להגיע לפסגה.
אבל כמישהו על הפסגה, אפשר להבין כמה זה לבד, אם לא נעזרים ועוזרים לאחרים גם להצליח, אם לא ניגשים לאלה שבפינה תמיד
ובסוף מגלים שכל אחד מדהים בעצמו, ובעצם במקום להיפתח לאחרים, כל אחד בונה לעצמו חומה מסביבו של שקרים ושל צביעות.
תחשבו על זה, אם כל אחד לבד, איך אפשר להצליח בכלל? כי אף אחד לא מושלם.

אז זאת עם משקפיים, והשני קצת שמן, והשלישי גם שחיף עם גוף מקל, והרביעית כל כך בטוחה בעצמה שהביטחון שלה נוזל מהאוזנים.
כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, וחוץ מזה שלכונלו יש לב, מוח, עיינים, גפיים, אוזניים פה וכו'
כל אחד שונה מהשני. לכל אחד מותר לעשות מה שהוא חושב שנכון לעשות, וצריך לשמור על מסגרת, כי בלי מסגרת הכול מתפרץ והופך לתוהו ובוהו.
ויש הרבה דברים שצריך לחשוב לגביהם, להבין וללמוד, לנסות, ולטעות, כי לכל אחד מותר לטעות, ולכל אחד מגיעה הזדמנות שנייה. ובמקרים אחרים צריך לשאול את עצמנו "האם זה היה בטעות".
אז כדי החברה תהפוך באמת לחברה, אנשים יבינו אחד את השני, ילמדו להקשיב ולא לדבר כאילו כל אחד מחזיק את העולם בביצים,
כך באמת תהיה חברה, בלי מעמדות, בלי מקובלים לא מקובלים, בלי חננות, בלי פריקים, בלי מוזרים, בלי אימואים, בלי התאבדויות למינהן.
ואנחנו צריכים לתקן את זה, בני האדם, לא אלוהים.



אני מקווה שהצלחתם להבין משהו מהפוסט הזה... כי יש כל כך הרבה בנושא הזה וקשה לרכז אתזה בדף אחד...
תגובות מגעילות יימחקו מראש, אז לא לבוא אליי בטענות.