הבית ספר מתחיל מחר, ומסתבר שאני מתרגשת יותר ממה שאני חשבתי שאני אתרגש. והשנה אני לא אעשה את הטעויות שעשיתי שנה שעברה, ואני אנסה להתחיל אותה הכי טוב שאפשר, למרות שעדיין יש ילדים שלא יאהבו אותי... אז מה אני צריכה לזכור - ביטחון - חשוב להפגין ביטחון עצמי ולהראות שאני עדיין שווה להכרה, (אותה כיתה אותם ילדים), ולא לפחד מכמה ירידות. להראות שזה לא מזיז לי, ואם יש להם בעיות - שיתמודדו. פדחניות - כן להיות מצחיקה וזורמת, אבל לא אובר, לא לעשות יותר מדי פאדיחות לילדים - אלא אם כן זה לא מפריע. אבל מצד שני, כן לנסות להצחיק ולהיות נחמדה. אדישות - בכל העניין הזה לצערי, צריך גם להיות קצת אדיש, למרות שלא כולם אוהבים את זה. אנשים לא מתעניינים בבני אדם שיבנו בשבילם מסגד, כי אז הם לא שמים עליהם והופ! נוצר שפוט. לא לרדוף יותר מדי, אבל להראות שיש לי עניין בליצור חברים. האישיות שלי - אני אוהבת אנימה, ואני אוטאקו. אבל מצד שני, אני גם סוג של פריקית בגלל המוזיקה שאני שומעת. לא להסתובב עם שלטים "אני עושה דברים לא כמו שהאחרים עושים" או להראות את זה בכוח. אפילו שזה מי שאני, אני לא צריכה להשתנות בשביל אחרים, אלא פשוט למנוע את הפרטים האלה מלעלות לאוויר.
אז השנה החדשה מתחילה מחר, ודברים שאני רוצה שיקרו במהלך השנה או בתחילתה. - להעיף לעזאזל את הסטריאוטיפים המפגרים שבנו עליי, ולהוכיח לאחרים שאני לא שווה פחות מכל אחד אחר. - לצבור כמה חברים מהכיתה עוד פעם, ולשם שינוי שיהיו אמיתיים. - להצליח באנגלית. (לא שלא הצלחתי שנה שעברה ... לא היה לי ציון שאני מרוצה ממנו) - לקנות בגדים לחורף ** - כנס פורים / חנוכה + קיץ . D: - ללמוד לא להיות מטומטמת - ללמוד להסתדר עם החיים ואלו הדברים המרכזיים, יש עוד המון המון קטנים...
אני לא רוצה ללכת לבלט, אני לא מרוצה שמה יותר. לא כיף לי. אני רוצה גיטרה וציור, למצוא חוג ציור מעפן בעיר המעפנה עוד יותר הזאת. אני לא רוצה לרקוד, מהשנה אני אתמקד בדברים שאני אוהבת, ולא בדברים שאני חייבת. ( -מוזיקה. -ציור. -אנימה. -כתיבה. ) אני כבר ילדה גדולה.
http://www.youtube.com/watch?v=Tx1XIm6q4r4 הסרטון הזה תמיד מעודד אותי XD
קצת נטשתי את הבלוג, וכשהתחלתי לעדכן לגבי הכנס נגמר לי החשק. ווהו.
יש לי כאבי ראש מטורפים, אני לא יודעת אם זה בגלל שאני ישנה מעט מדי (אני
לפחות ישנה בלילות) שותה פחות מדי או סתם כי הגוף שלי מתעלל קצת בנשמה שלי.
אני מסתכלת על החדר שלי עכשיו ונזכרת איך שהוא היה פעם, ואת האמת אפילו שהוא עדיין נחשב מבולגן הוא יותר מסודר ממה שהוא היה פעם.
אני די מתחילה להאמין במשפט ההוא שאומר [אני לא זוכרת את המקורי] שהחדר
משקף את הנפש של מי שגר בחדר, אם הוא מבולגן יש בלאגן בנפש ואם הוא מסודר-
גם החיים מסודרים כנראה, אני די באמצע.
זה בגלל שאני מגיעה להארה עצמית? בגלל שאני מחזקת את עצמי במחשבות חיוביות ומתארות את הנפש האנושית ? (חפירה פסיכולוגית עצמית. נח. )
הגעתי למסקנה שאף על פי שיש אנשים שעברו דברים קשים, אני ספגתי דברים קטנים במכה אחת. וכשהמעט הופך להמון - זה כבר כואב
ואני לא חותכת, עוד לא הגעתי למצב שאני מדממת למצב של אנמיה רואה כבר את
החיים שלי עוברים על המסך, הכי גרוע שקרה לי זה שרטתי את עצמי ונשכתי את
עצמי, אבל לא קרעתי לעצמי את העור או דיממתי. אני חושבת שיש לי נפש חזקה,
אני מודה לאנשים שפגעו בי והפכו אותי לחזקה יותר, לבן אדם שלא מתמוטט על כל
מילה שלא במקום. אני בן אדם חזק, אפילו שאני נופלת וסופגת מכות ונפגעת אני
יודעת לקום. אני לא בן אדם שמדבר רק בגלל קנאה, אני בן אדם שפוגע באחרים
כי הם פגעו בי קודם. ולא משנה עד כמה זה שטותי. אם הם רוצים שאני לא אפגע,
שיגידו קודם משהו. אני לא ארחם יותר על אנשים שעושים ומתחרטים. תתמודדו עם הטעויות ועם הפאקים שלכם. תתמודדו עם האמת ופאקינג אל תפחדו
להגיד אותה בפרצוף, ואם אתם כל כך פחדנים אז תנסו לשנות אותה כדי להבין מה
באמת יותר חשוב.
אין כזה דבר גורל. כל דבר משתנה בהתאם למעשי בני האדם. אין כזה דבר אלוהים, וגם אם יש, הדבר הכי מועיל שהוא עושה זה לשתות קפה רגל על רגל. בשביל לשנות את המציאות, צריך להשתמש בקצת דמיון.
ודתות נועדו כדי להפריד אנשים. כדי ליצור את הקבוצות הארורות האלה שמחלקות בני אדם.
אני לא רואה את עצמי כנוצריה ולא רואה את עצמי כמוסלמית או כבודהיסטית ואני לא ממש מרגישה יהודיה. אני , אני.
ואני אבחר להאמין במה שמתחשק לי וגם אם יקראו לי נאצית גויה הכל זה שיט,
אני נפש וגוף וזכותי לעשות מה שאני רוצה ולאכול מה שאני רוצה.
וואו. נסחפתי XDDDDD
יצא לי Funny, Broken, Lovely אני מניחה שזה די נכון. אבל כולם ככה, השאלה היא מי קצת שונה באופיו ^-^
כנס ~ אני רוצה עוד פעם !! בכנס היה פשוט מדהים . מטורף ! הסתובבתי בקוספליי, המלא הראשון שלי, והמון המון אנשים ביקשו ממני תמונה וזה היה כזה מחמיא, ממש נהנתי לשמוע אנשים מבקשים ממני תמונה הייתי בטוחה שלא ישימו עליי בגלל שאני די קטנה יחסית לקוספליירים האחרים שהיו שמה... ואני עדיין מוצאת תמונות חדשות שלי שתייגו אותי.. רובן נחמדות ויש כאלה ממש נוראיות - אבל מתמודדים . לא קניתי בהגזמה לעומת כמה אנשים אחרים שאני מכירה שקנו די הרבה X3 אבל החוויה עצמה שווה יותר מכל מנגה או פוסטר. פשוט, אין לי מילים מרוב אושר. חזרתי עם חיוך מרוח על הפרצוף ואני חפרתי לאימא שלי ברכב "היה כל כך כייייייף!!" אפילו שחברה שלי נטשה אותי ואני קצת לא אוהבת להישאר לבד אז ביאסתי חברה אחרת קצת, אבל מתמודדים (; וקיבלתי ציור של חברה אחרת מוכשרת ותליתי אותה על המראה כדי שאני אראה אותו כל יום, וקיבלתי פפיון מחברה אחרת (יש לי תחושה שהוא כבר לא בעולם הזה) ויש לי כללל כך הרבה חוויות, אבל אין טעם לחפור מה עשיתי בכנס, פגשתי המון אנשים, קניתי, הטרדתי, הוטרדתי, נאנסתי על ידי פרי האגרס ועוד המון המון דברים, ממש שווה ללכת לדברים האלה, ההשקעה שווה - הנסיעה, ההוצאות, הטרחה - הכול שווה . בית ספר - חוזרים לשגרה המשעממת . היום נפגשתי עם חברה שחזרה לפני שבועיים מרוסיה(היה קשה לקבוע איתה ... XD) והיא אחת החברות היותר טובות שלי מהבית ספר. היא תומכת בי, ומבינה אותי, והיא לא צבועה, היא הציעה לי לבוא איתה ללונה גל שבוע הבא וזה כל כך חימם לי את הלב. והיא באמת רוצה לראות אותי, זה לא העניין של "אני לא רוצה לפגוע אז נסבול אותה" היא באמת... וזה נדיר למצוא היום חברים כאלה. אפילו שהיא אוהבת ורוד, והיא לובשת צמוד, והיא לא שונאת ערסים - אני לא בעד העניין של הסטריאוטיפים ... והיא.. היא.. רצתה לשבת לידי בתחילת שנה אבל כבר קבעתי עם ילדה אחרת בהנחה שהיא כבר תמצא לה. :\ אני שמחה שיש לי חברה כמוהה, ושאכפת לה ממני ושאני יותר קרובה אליה מאשר אל ילדות אחרות. אני רוצה להיות חברה טובה שלה, אני לא רוצה להיות חברה פסדר. לשם שינוי חברה טובה אחת מהבית ספר, זה יהפוך בשבילי המון דברים... עוד 4 ימים חוזרים לבית ספר. אני לא בן אדם פרוע, אני ילדה טובה (מה לעשות שהזמנים הכי טובים לעדכן חברה מתי יש לי מחזור זה באמצע שיעור) ואני לא אחת ששונאת בית ספר, דווקא נעים לי להיות במסגרת קבועה שבה אני נמצאת עם אנשים (לאו דווקא כאלה שאני אוהבת) ולא להרגיש מתבודדת. אבל השגרה הזאת של 'לקום לצאת לחזור' לא ממש מלהיבה אותי. אני רוצה שתהיה לי שנה מעניינת, אני רוצה שיקרו בה דברים של
"הפעם הרשונה" אני רוצה להתאהב, ואולי גם נשיקה ראשונה. אני רוצה להתחיל ללמוד גיטרה ולהגיע לשפגעט. יפנית, לפגוש חברים, להיות משהו חשוב בשביל מישהו, אני רוצה שיהיה לי מישהו שאני אוכל לסמוך עליו בעינים עצומות, שאני אוהב אותו. שלא יהיה סתם מישהו בשבילי. ושהוא יאהב אותי בחזרה. אני רוצה להתקדם באנימות להספיק יותר ולהגיע למספר המיוחל ההוא של ה-100 . לזכות במשהו אמנם החופש הזה לא היה חופש מעניין, לא טסתי לחו"ל חברה שלי טסה לרוסיה לא יצאתי המון... אבל הגעתי להארה עצמית, הבנתי המון דברים, אני לא הסמרטוט של אף אחד, ושאנשים יכולים לעשות שמיניות באוויר ואני לא אשים עליהם ז*ן. שאני אסתובב עם מי שאני רוצה, גם אם הן לא מקובלות וגם אם הן נמוכות שמנות רזות מוזרות. הן החברות שלי, ואף אחד לא יגיד על זה שום דבר.
ITS NEVER TOO LATE. להכיר אנשים ללמוד שפה חדשה להתאהב לסלוח לעצמי לסלוח לאנשים לצבוע שיער להסתפר לשנות דרך חיים לפתוח בלוג . (אירוניה ) ללכת לכנסי אנימה להתפרגל לעשות אקסטרים להיזכר בחלום ילדות לעשות פירסינג להיות אוטאקו להיות אני. להבין את עצמי. להתחיל להתחבר לאנשים לרדת מסטריאוטיפים להיות בן אדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
OrangeChan
