"מזאת אומרת זאת אני?" קמתי מהמיטה והבטתי בשקיעה היפיפייה,השמיים היו בצבעיי ורוד וכתום.
"אני יודע שזה קשה לעכל" הוא הסתכל בי חסר אונים.
"קמרון,קסנדרה היא יצור מיתולוגי היא לא אמיתית וגם אם כן היא מתה!"התרוצצתי בכל רבי חדר אוחזת בראשי מנסה שלא להתחרפן.
"לקסי גם אני יצור מיתולוגי,זה כן אמיתי,את קסנדרה."ראיתי עליו שהוא לא יודע איך להביע את עצמו.
"אז איך זה שאני לא זוכרת את כל התקופות שלי כקסנדרה הנביאה?"הבאתי כל תרוץ שבא לי לראש,לא יכול להיות שאני יצור מיתולוגי.
"את לא יצור לקסי" קמרון אמר .
"מה ,איך?"פאק הוא קורא מחשבות,רק זה חסר לי,שקמרון היה תקוע בראש שלי 24 שעות.
"אני לא מאמינה איך לא סיפרת לי על זה" התחלתי לעבור על כל המחשבות שחשבתי שהייתי בסביבת קמרון.
"אני שומע את המחשבות שלך רק שאת מודאגת או כועסת" הוא חייך
"אז כנראה שמעת הרבה קללות" נרגעתי.
"יותר מידי" הוא צחקק קול צחוקו מלא את החדר השקט באווירה שמחה ונעימה.
"אל תשנה נושא,תתחיל להסביר לי הכול" התיישבתי על המיטה
"כל פעם שאת מתה את נולדת מחדש לאותה משפחה רק כל פעם סיפור שונה,והפעם הסיפור שלך הוא איתי"
"ההורים שלי יודעים על זה?"חששתי מהתשובה
"כן" הוא לא הביט בי
"איך אתה יודע?"שאלתי
"כשטעמתי את הדם שלך הגיעו לראשי מלא תמונות מהיותך קסנדרה ביוון ואז ראיתי את הבין ניי האלה מתחננים להפוך אותך לקורבן הבא שלהם הייתי חייב לעצור אותם"
"בין ניי?"לא הבנתי
"כן,ככה קוראים להם" הוא אמר עדיין לא מסוגל להביט בי
"אז מה עושים עכשיו?"חייכתי אליו
"אני צריך לתפוס את דניאל,הוא ברח לי אתמול בלילה.אני צריך שהוא יספר לי איפה כל השאר עם לא,לא נוכל להילחם בהם" מבטו היה רציני והוא ליטף את ידי.
"איך אני ואתה נהרוג את כל הפיות האלה?"בחיים לא חשבתי שאומר את המשפט הזה ברצינות.
"אנחנו נלך עכשיו לפגוש כמה חברים שלי,הם יעזרו לנו" פניו נרגעו
"הבאתי לך בגדים" הוא הביט בשידה שלצידי.
על השידה היה ג'ינס שחור קרוע,גופייה לבנה,ג'קט עור,תחתונים שחורים וחזייה שחורה.
"אני רואה שחשבת על הכול" סובבתי את התחתונים על אצבעותיי וחייכתי אליו
"את מעדיפה להיות בלי תחתונים?"הוא צחק,בעטתי בו ונכנסתי לחדר האמבטיה.
לבשתי במהירות את הבגדים,הסתכלתי במראה שערי היה פרוע והעיניים שלי היו עדיין שחורות מהאיפור של אתמול בערב.
כשיצאתי מחדר האמבטיה קמרון ישב על המזנון ,גרביים לבנות ונעליי האולסטאר השחורות שלי היו לידו.
"תודה" אמרתי ונעלתי את הנעליים ואחזתי בו כדי לא להתרסק על הפרצוף.
הסתכלתי על ידי הנשענת על חזהו השרירי של קמרון,הוא הניח את ידו הקרה על ידי והסתכל עליי,עיניו הכחולות חדרו לעיניי ואז ירדו לעבר שפתיי הסתכלתי גם אני על שפתיו,פניו התקרבו לפניי שפתיינו נגעו אחת בשנייה ,הרגשתי את נשימותיו הקרירות על פניי.
פרפרים התרוצצו בבטני והרגשתי כאילו הלב שלי הולך לצאת מהמקום.
דפיקה נישמע בדלת ,קמרון התנתק במהירות משפתיי,הוא סימן לי להיות בשקט וניגש על הדלת הוא הסתכל בעינית הדלת ואמר "מי זה?"
"אני מהמלון,אנחנו צריכים שתפנו את החדר עד 19:30"
"אין בעיה,להתראות" לא ממש נימוסי מצד קמרון.
"מזה משנה הנימוס,מאיפה אני יודע עם הוא עובד בשביליהם" הוא אמר
"צא לי מהראש!"צעקתי עליו
"יאללה הלכנו?"הוא פתח את הדלת וחיכה שאצא.
החזרתי לפקידה את מפתח החדר ויצאנו מבית המלון.
נתתי לקמרון את המפתחות של האוטו ונכנסנו לג'יפ שלו.
הנסיעה נמשכה ללא מילים הבטתי מהחלון וראיתי שקמרון נוסע לאזור שאני לא מכירה.
המכונית עצרה מול בית נטוש באמצע שדה ענקי,יצאנו מהמכונית, השמיים היו כבר חשוכים.
קמרון תפס את ידי וניגשנו לעבר הדלת קמרון דפק בדלת.
אישה רזה בעלת בהירת עור פתחה לנו את הדלת,שערה היה שחור וענייה כל כך כהות שהן כמעט והיו שחורות,היא הייתה ניראת בשנות הארבעים לגילה.
"קמרון" היא חייכה חיוך גדול וחיבקה אותו
"ליילה,שנים שלא התראינו" הוא חייך אליה בחזרה ונישק את לחיה.
"כמה זמן לא ראינו אותך יקירי" היא תפסה את פניו בידיה והיה ניראה כאילו החיוך שלה עוד יותר גדל.
"את בטח קסנדרה" היא הסתכלה עליי וחיוכה נעלם.
"היי" עניתי
"היכנסו" היא הסתכלה על קמרון וחיוכה שב לפנייה.
הבית היה חשוך,על החלונות היה מין וילון קש הרצפה הייתה פרקט בהיר אבל הוא היה כל כך מלוכלך שבקושי יכולתי לראות את הצבע שלו,הקירות היו מאבנים גדולות בצבע אפור.
לילה הובילה אותנו לחדר שבקצה הבקתה ופתחה את הדלת "רודי תראה מי פה" היא אמרה עדיין מתלהבת.
רודי היה רזה ומאוד גבוה שערו היה שחור ופרוע ועיניו היו ירוקות הוא גם היה ניראה בשנות ה-40 שלו.
"היי,הרבה זמן לא באת לבקר" רודי חיבק את קמרון ואז ניגש אליי "נעים להכיר אותך קסנדרה,אני רודי מרטין" הוא הושיט לי את ידו "קסנדרה" לחצתי את ידו,לא ידעתי כבר איך לקרוא לעצמי אז מעכשיו אני קסנדרה.
"קסי,אלה רודי וליילה הם חברים שלי עוד לפניי שהשתנתי,השתנינו ביחד" קסי אהבתי איך שזה נשמע,זה התאים לי.
"נעים להכיר ואתכם" חייכתי,רודי חייך אליי בחזרה וליילה המשיכה לבהות בי בריקנות.
"איפה דקסטר ודברה?"קמרון היה חסר סבלנות.
"אנחנו פה" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי גבר ואישה,הגבר היה גבוה וחסון שערו ג'ינג'י זהוב ועיניו ירוקות.
האישה הייתה גם היא גבוה,חטובה עיניה ירוקות ושערה חום אדמדם.
"דברה" האישה ניגשה אליי היא לחצה את ידי וחייכה.
"היי,דקסטר" האיש גם הוא לחץ את ידי וחייך.
"מה התוכנית?" קמרון שפשף את ידיו כאילו קר לו,לא שזה אפשרי.
"אנחנו חייבים להשגיח עלייה תמיד,אנחנו לא יודעים מתי הם יבואו לתקוף אותה,יש לכם קצה חוט איך להגיע לדניאל?"רודי אמר והסתכל עליי.
"אולי נשאיר אותה לבד בבית,נגרום לזה להיראות כאילו אנחנו יוצאים לחפש אותם ואנחנו משאירים אותה לבד וכשהוא ינסה לתקוף אותה נתפוס אותו" ליילה אמרה.
"יותר מידי מסוכן,אנחנו לא רוצים שיקרה לה מה שקרה לאחותה ולהורייה." דקסטר אמר ואז התמוטטתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
