אני לא יודעת אם להיות שמחה או עצובה.
למען האמת, אני יודעת שאני לא שמחה, כי דברים השתנו, ואני יודעת שאני לא עצובה, כי התרגלתי לזה כבר מזמן.
אבל כנראה שהצביטה הזו תמיד תופיע כשזה מגיע לזה.
כתבתי את התאריך של היום הבוקר במשרד, והבנתי שעברה שנה מאז אותו ערב מאושר.
זו הייתה תקופה.. תקופה של שינויים והתחלות ושמחה. עם Jammin' ו-Live ו-Rockstar Supernova ושירים של Sublime. וכמובן, הדיסק האגדי ההוא, רק התחלתי עם הטראנס..
היה לה אפילו ריח, ההיפנוז שלי, ומשקאות "משלה".
כמעט חודש מהיום לפני שנה גם הגיע ראש השנה. הרבה ממתקים ומתנות ו-Nightmare Before Christmas ושמחה.
זו הייתה תקופה שמחה, כן, מטושטשת ושמחה.
והכל כ"כ טרי פתאום, היום.
וכבר לא רווק ובטח שלא בחפש"ש.
וההבדלים האלו שהיו בינינו אז כבר מזמן הטשטשו,
והפערים התרחבו.
ואני לא אוהבת להתגעגע לדברים ולרצות לחזור לתקופות,
וכבר שנה שאני לא מכניסה את עצמי למחשבות שווא.
אבל הצביטה הזו, הצביטה הזו מסרבת לעבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
