"תתרחק ממנו " צעקתי בכאב, שוכבת על הרצפה דומעת בלי הפסקה. "דיי, דייי בבקשה " המשכתי להתחנן אך הוא לא הפנה את מבטו אליי. "קח אותי ! תעזוב אותו! אני מתחננת .." אמרתי את הסוף בשקט. סוף סוף הוא הפנה את מבטו אליי מחייך ברשעות "אז מה ?, המפונקת הקטנה הציעה פה עסקה טובה" אמר מתקרב אליי. הוא הוציא מפית מהכיס של הג'קט מנגב את הידיים מהדם, "עסקה טובה מאוד" אמר. 

"אן? אןן??" לחש לי גיימס מזיז לי את הרגל. חלמתי. חלמתי את הכול מחדש. הרמתי את עייני רואה את כולם מסתכלים עליי. אן להתרכז. את בעסקה, שאלו אותך שאלה. תעני. חשבתי לעצמי, אך לא יכלתי הזיכרון שחילחל אליי שוב, מזכיר לי את העבר הנורא היה יותר מדי טראומטי. גיימס בעט לי ברגל ואמר אחריו את השאלה שעכשיו נזכרתי בה "אן הוא שאל מה עם המשלוח" אמר לי בקול כועס. הרמתי את העיינים וראיתי את אנטון מסתכל עליי במבט הבוחן שלו "אממ " גימגמתי קצת. 'קחי את עצמך בידיים אן' אמרתי לעצמי וכחכחתי בגרון "המשלוח אמור להגיע שבוע הבא" אמרתי בקול מלא ביטחון וחד "הזמנו את כל הדברים החדשים" אמרתי מסיטה את מבטי אל נייט הוא היה כועס. "יופי אני מקווה .." שמעתי את אנטון מתחיל אך את ההמשך לא שמעתי. בהיתי בנייט מנסה להבין כמה הוא עצבני. 

"אתב מוכן להגיב?" אמרתי נכנסת בכעס אל המשרד שלו רואה אותו יושב על הכיסא במשרד אך הכיסא היה עם הגב אליי הוא הסתכל אל הנוף של לוס אנג'לס. רוב לוס אנג'לס היה שלנו. המפעלים החשובים, הבתי עסק המעניינים. וכשאני אומרת מעניינים אני מתכוונת בעלי נוכחות ושמרוויחים טוב. הוא המשיך להסתכל אל החלון הענק כנראה מעשן את הסיגריה. "טוב תשגע מישהו אחר לא אותי" אמרתי מסתובבת אל הדלת "את נזכרת?" שאל עדיין עם הגב אליי נעצרתי. הוא הסתובב "נזכרת בו?" הפעם אני הייתי עם גבו אליו. רציתי לענות לו, אך לא יכלתי אז פשוט המשכתי ויצאתי מהדלת.

"אן" שמעתי את קולו של גיימס.

הייתי כבר מחוץ למשרד של נייט, בחוץ, במקום שקט. יותר נכון בגג. גם אני כמוהו משקיפה אל הנוף היפהייפה של הלילה המלא אורות. לא הקשבתי לגיימס. שמעתי אותו אך לא הקשבתי הייתי עסוקה מדי במה שזכרתי.

זאת הפעם הראשונה שאני נזכרת. כאילו מישהו מחק לי את הזכרון, אך אחרי שלוש שנים שזה חוזר אליך, התמונה הזאת, זה מכאיב, לא רצוי, לא רציתי את זה. "אן יש משימה" אמר נוגע לי בכתף. "אני באה" לחשתי. שוב משימה, משימה בדרך לנקמה.