יש אמונה טפלה כזו שאומרת שלא מדברים או מראים דברים לפני שהם מוכנים או קרו- זה יכול להיות ציור שאתה באמצע העבודה עליו וזה יהיה מזל רע להראות אותו לפני שסיימת, או אם משהו טוב צריך לקרות, אומרים שעדיף לא לדבר על זה עד שזה לא קרה, לכן גם אני קצת חוששת מלדבר על מה שכבר בתהליך פה.

אחרי שלפני חודשיים הציעו לי קידום במקום העבודה הנוכחי- סוף סוף הוא מתקרב ללהתגשם. לא רצו להעביר אותי לתפקיד האחר עד שלא מצאו את מי שיחליף אותי, כי אני כה יקרת ערך... ועכשיו סוף סוף זה קורה, והשבוע הזה ותחילת הבא הם תקופת חפיפה עבור המחליף ותקופת חיפוף בשבילי.

זה קורה בזמן, כי אני כבר לא יכולה לסבול את העומס ואת חלק מהאנשים שאני עובדת איתם. אני צריכה שינוי!

פחדתי שמי שאמור להחליף אותי יבהל מאופי וכמות העבודה ויברח, אבל זה לא קרה עד כה, ואני מקווה שאם זה יקרה- זה יהיה way אחרי שאני אעבור.

אמנם כל זה לא כזה משנה- זו עדיין עבודה מטומטמת שאני לא רואה בה יותר ממשרת סטודנט, אבל עדיין- קידום זה קידום, ולהיות עם קצת פחות אנשים שיושבים לי על הראש יהיה נחמד יותר.

זה מאוד מעניין איך המסלול בו בחרתי הוביל אותי להיות ההיפוך המוחלט של מה שחשבתי שאני ומה שחשבתי שמעניין אותי.. אני מניחה שללמוד מה אתה לא זה גם שיעור חשוב.

אתמול עשינו מיני חזרה- רודולף ואני- ואני לא מפסיקה להיות מודהמת מכמה שהוא חתיך, וכשהוא מנגן, כל זה מוכפל פי מיליון. תמיד אהבתי גיטריסטים, אבל במקרה שלו זה מטורף בכלל.

היום מתחיל סוף שבוע ראשון חופשי מלימודים ויש הרבה תכנונים כיפיים להם חיכינו כבר הרבה זמן.

לגבי לימודים הכל עדיין לא ברור- ברור לי שאני לומדת מחשבים, אבל המסלול הספציפי (תואר או קורס) עדיין לא נקבע, בינתיים אני זורמת, זה עוד לקח חשוב שלמדתי בשנה האחרונה- לא ללחוץ, לא תמיד חייבים לדעת הכל, לפעמים פשוט צריך להמשיך בעשייה והפיתרון יגיע לבד. על טוסטוס מעופף. עם בייגל ביד. שהוא מוכן לחלוק.

ולסיכום- מסר אישי לחייל בדיל- קבענו לחמישי הבא (28.2)- שלא תשכח!!!