- רופאת העור הרשתה לי לחזור לקחת את הכדורים. הם כמו כדורי קסם, 5 חודשים והפנים חלקות, קסם איטי אבל קסם.

- קניתי נעלי עקב מדהימות לראש השנה. הבעייה בנעלי עקב היא ללכת איתן, אבל אני פשוט התאהבתי בהן ממבט ראשון.

- בדיקת דם- אמנם היללות שלי כללו איומים על האחות שתיתן לי מזרק פרפר (של התינוקות), אבל לא בכיתי.

- בוחן במתמטיקה- הלך לי נורא, ואז גיליתי שלי ולחברה הטניסאית והמאוד חכמה שלי יצאו אותן תשובות, ואז נרגעתי.

- הברקתי את המטבח. גם אני וגם אמא נורא גאות בי.

סיפור חיים אחד חינם.

עוד מעט יום כיפור, וזה זמן מושלם לבקש סליחה. אני, אם עוד לא הבהרתי זאת מספיק פעמים, אלופה בלבקש סליחה, מלכת הסליחות, מתנצלת מלידה. אני מתנצלת על כל דבר, עוד לפני שאני יודעת מה עשיתי, ואם בכלל. אני אלופה, המילה סליחה נמצאת אצלי בלקסיקון והיא נשפלת פעמים רבות כל כך, עד שאילו הייתי מקבלת אגורה על כל פעם שאמרתי 'סליחה' בחיי, וודאי הייתי עכשיו כותבת לכם פוסט מהמסוק הורוד פוקסיה שלי.

אין לי דעה ברורה בנוגע להאם לבקש סליחה, או מתי לבקש סליחה, אני חושבת שזהו דבר שנתון ללב. אני חושבת שלפעמים צריך ללמוד לוותר על הדעות ועל העקרונות הנוקשים, ופשוט להסתכל סביב- האם תוך כדי השימוש בזכות שלי להביע דעה, פגעתי במישהו? ואם כן, אז למה לא להתנצל.

אבל לפעמים, ואת זה למדתי בהחלט לא מזמן, אסור לוותר. אם אני יודעת שאני הנפגעת, ואני יודעת שאני הצודקת, אז אין פה עוד מה לומר. אני לא מצפה שיבואו ויתנצלו בפניי, אולי כי אני נוטה לא לסמוך על אנשים שיצליחו לא לאכזב אותי, ואולי כי אני לא רגילה לשמוע את המילה הזאת נורת משפתיו של מישהו אחר לעבר אזניי. אני גם לא יודעת לקבל סליחה. אני רגילה לבקש ולהתחנן ולהתרפס על כלות הנשמה, עד שאני שומעת שהכול בסדר. אני לא מצפה וגם לעולם לא אצפה שמישהו יעשה זאת עבורי.

כאן נגמרות החפירות הנקדחות בעמקיי ראשי בקשר לבקשת סליחה. הנקודה כאן, שלא הובהרה כראוי, הייתה- בקשו סליחה, לפחות מאדם אחד שראוי לכך, בין אם אתם מאמינים באלוהים ובסליחות ובין אם לא.

שנה טובה לכם.

אני מאחלת לכם שלא תיפלו מהעקבים, שתאכלו את ראש הדג בלי להקיא, שתשרדו את כל הנשיקות וצביטות הלחיים של כל הדודות, ושתהיה לכם שנה מתוקה, כמו שוקולד, כי אני לא סובלת דבש.