היה היום עוד בוחן במתמטיקה. הלך נורא. מתעללים בנו. בשבילי לקבל 80 בגיאומטריה זה כמו לגרום לזרת להכיר כל רהיט ורהיט בבית. מרגיז בעיקר.

אבל לא אכפת לי. אני ממשיכה הלאה ואני אומרת לעצמי שאני מאושרת ושאני שמחה, שההוא לא יכול להכאיב לי יותר ממה שהוא כבר הכאיב, שהמציאות התיכוניסטית של המאה ה-21 שבה אני חייה לא באמת מעניינת אותי, ואני עושה הכול בדרך שלי, פורצת חומות, לפעמים קופצת מעליהם, מסתכלת לאחור לכמה שניות אבל ממשיכה הלאה. רצה ממקום למקום, רצה אבל נהנת מזה מאוד, כי זה מה שלמעשה מנוע ממני לחשוב על 'הא' ועל 'דא', שלא מעניינים אותי בכלל. אני אדאג לזה. בנה הזאת אני אצליח לאזן בין ההיגיון והרגש. בשנה הזו אני אתנהג יותר בחוכמה. בשנה הזאת אני אלמד וארחיב אופקים ולא אחרוש שוב את הפרופיל בפייסבוק כי כבר אין לי אחד כזה. בשנה הזאת אני אהיה סטודנטית במעמד מיוחד ואני אהנה מזה, כי להסתובב בקמפוס ולהרגיש שייכת כשאני עוד לא בת 15, זה חייב להיות כיף. בשנה הזאת אני אוכיח שכל מה שאני רוצה, אני גם יכולה, ואם התחלתי את זה בלהתוודות בפני מישהו שאני אוהבת אותו, אני אמשיך את זה בדברים גדולים ומשמעותיים הרבה יותר, ואולי אני אומר את זה לאנשים אחרים שלא ישחקו לי ברגשות. אולי תהיה לי אהבה ואולי לא, זה משנה בכלל? בשנה הזאת אני אבנה מגדלים וחומות, אבל לכל חומה יהיה שער, ומי שיהיה ראוי, יוכל לעבור אותו בלי בעיה. בשנה הזאת אני אתחיל לעבוד, אני אנסה לפחות, יהיה לי את הכסף שלי והתלות שלי בארנק של אבא תקטן. אני אוכל לבזבז או לחסוך את הכסף שארוויח בלי לתת חשבון לאף אחד. אני אוכל לקנות לעצמי את כל הבגדים שבאופנה ואולי אחסוך כסף לאיזה סמארטפון שעולה הון תועפות. זאת תהיה ההחלטה שלי. בשנה הזאת אני אתנדב, אני חייבת לעשות את זה כחלק ממחוייבות אישית, אבל אני רוצה להרגיש שאני עושה את זה לא כי אני חייבת אלא כי זה מה שאני רוצה. אני רוצה לשחק עם כלבים וחתולים פעם בשבוע ולהעניק להם את כל האהבה שאני מסוגלת להעניק, ושרק הם, יצורים טהורים שכמותם, ראויים לקבל. בשנה הזאת אני אשחק טניס. אני אשתפר מלא הודות לשיעורים הפרטיים שאקח. אני רוצה להצליח להביס חלק מהקבוצה שלי. לא כל הזמן, לפעמים. אני רוצה להיות מסוגלת להעביר עם אמא כדור או שניים, ואני רוצה לקבל מחבט חדש, בצבע ורוד או סגול. בשנה הזאת אני אקבל מחבט, אבא הבטיח לי שאם אשתתף באיזושהי תחרות, אני אקבל, גם אם אפסיד (ואני אפסיד). בשנה הזאת יהיו לי פנים חלקות. זה ייקח כמה חודשים והרבה מיכלים גמורים של השפתון הסופר יקר של 'דוקטור עור', אבל הם יהיו טהורים מכל נגע. בשנה הזאת אני אפרח ואצמח ואלמד ואחכים. גם אם לפעמים אכשל, וגם אם אקבור את הפנים בכרית וארטיב אותה בדמעות, גם אם אפול ויהיה קשה לקום, אני אלמד מכל מכשול וכל טעות, אני איישם את מה שלמדתי בשנה שעברה, אני אנסה להינות מכל הזדמנות שניתנת לי ולקחת את החיים בקלות ובנינוחות, כפי שהבטחתי לעצמי.

אם קראתם הכול, כנראה שממש משעמם לכם, או שהשאיפות שלי שוות משהו.

אחד מהשניים.