מומלץ לא לקרוא.

- אני מגנט אנושי לשנאה של בנים.

- אני אכזבה עבור כל מי שאני מכירה.

- אני לא בכיתי מאז ה-1/9 (חוץ מפעם אחת) וזה מעיק כי לפעמים הבכי נאגר בפנים ולא יוצא כי הוא פשוט לא יכול ובסופו של דבר מה שיקרה זה שכתוצאה מהדבר הכי קטן אני אבכה בכי תמרורים שלא יגמר לעולם.

- מוזיקה טובה באוזניות בפול ווליום פותרת את כל הצרות (בעיקר אם בעל הצרות יושב בתוך מכונית נוסעת בשעת ערב, מסתכל דרך החלון ומרגיש כאילו הוא חלק מדרמה הוליוודית).

אבל עשיתי שופינג וקניתי כיסויים לגלאקסי וסריגים וחולצה שהחלטתי שאני מאוהבת בה וקיבלתי 92 במבחן במתמטיקה והמורה לפיזיקה החליטה להוסיף לכל הכיתה 5 נקודות למבחן וצפיתי בסרט 'סילבסטר בניו יורק' וראיתי מישהו חתיך ובגלל זה אני מרגישה יותר טוב ולא אכפת לי שאילו המבחן במתטיקה היה בגרות הייתי נפסלת בחשד להעתקה ושעשיתי שטויות בסדר גודל עצום במבחן בפיזיקה ושיש לי עבודת אמצע להגיש לאוניברסיטה ושיעורים בטכ"ם שגם החברה הגאונה שלי לא הצליחה ושבאופן כללי אני אדם נוראי ואני נפגעת ופוגעת בלי הבחנה ומכאן נובעות כל העובדות הנ"ל (מה המילה 'הנ"ל' אומרת? אנשים נשמעים חכמים כשהם אומרים אותה).

הפריקה עשתה את שלה, הפוסט אינו מומלץ לקריאה בשל פסימיות יתר ו/ או טמטום יתר ו/ או פתטיות יתר.

שבת שלום.