מצד אחד, אני יודעת שאני אעבור את המבחן סיום קורס באוניברסיטה. את ה-80 שלי אני אשיג. אבל בכל זאת, אני רוצה יותר מזה. לא כי אני שאפתנית ואמביציוזית, אלא כי המתגבר שלנו עשה את הקורס לפני כמה שנית וקיבל 92, ואני רוצה יותר, עניין של עיקרון.

אני אמורה לישון עכשיו ואני יודעת את זה. אני לא ישנה לא כי אני לחוצה, אלא כי אני והחברה שלי סיימנו ללמוד רק ב-10 בלילה וכל הארגונים לשנה לקחו עד עכשיו. אז לילה טוב, רק רציתי לתת סימן חיים.

מחר יהיה עוד פריט מחוק ברשימה של הדברים שאני צריכה לעשות.

ומחר שוב יהיה פוסט של חמישה דברים טובים שקרו לי היום, פשוט השבוע האחרון היה מתוח ועמוס עם כל הלימודים האלה.

נו טוב, לפחות קיבלתי את היום ומחר ימי חופש מבית ספר.

ביי.

ואם אני אכשל, אני לפחות יודעת מה זה עיקרון הרבוס, והאב דושן, וקהילה מדומיינת, וארביטראז', ולמה כשמדברים על רכילות אומרים שזה "צהוב" ומה המקור ל"צהוב" הזה. ואני גם יודעת את כל השלבים בהתפתחות העיתונות- מהרילאציו ועד המרקורי וגם אחרי זה. ואני יודעת איך הטלגרף השפיע על המסחר או למה אומרים שהטלויזיה תמות בקרוב. אני יודעת גם מהו מחזור החיים של אמצעי תקשורת, משלב הפריצה ועד שלב ההסתגלות. אני יודעת גם את הדפוס של מקוויל (ששכחתי את שמו) מהדיכוי, האיסור, ההרשאה, ההמלצה והחופש המוחלט. אני יודעת על מלחמת העיתונות רדיו ועל הסכם בילטמור הכושל. אני יודעת.