השאלה. או (כמו שאומרת המורה לתנ"ך): הבעיה התיאולוגית-

האם ללכת או להבריז מהטיול לכנסת וקבלת תעודת זהות ביום ראשון.

לשם כך נתגייסו שני החברים הכי טובים שלי. או: פיצולי האישיות שלי-

למה כן ללכת- בורוד.

למה לא ללכת- באדום.

טוב מור, חמודה שלי, כולנו יודעים כמה את לא רוצה ללכת, ובינינו, את צודקת. כי למי יש כוח להגרר בכנסת ישראל אחר מדריך מיוזע (חסר אונים בשנות ה-20 לחייו במשך יום שלם, כשכבר עשית את הסיור הזה בכיתה ח', ואחר כך לקבל כרטיס עטוף בכחול שלא שווה כלום עד גיל 18?

ואם הוא חתיך, המדריך?! עזבי חתיך. בגיל 16 התעודה שלך תשמש אותך לצפייה בסרטים מעל גיל 16 בקולנוע, שזה תכלס כל מה שאת צריכה כרגע, לא?

החלק העצוב הוא שיש לך עוד כמעט שנה עד 16. התעודה לא מועילה לך בשום צורה כרגע, מה דחוף לך ללכת לכנסת להביא אותה? ובעצם, מור, אם כבר פותחים את הקלפים ומקלפים את השכבות, אולי הסיבה שאת לא רוצה ללכת לא קשורה בתעודת הזהות עצמה...

(אני): מה אתה רומז?

לא רומז, אומר במפורש, הרבה יותר ממה שאת איי פעם תוכלי להגיד. את לא רוצה ללכת, לא בגלל התעודה, אלא בגלל מי שמקבל אותה ביחד איתך.

(אני שוב): כלומר?

את יודעת, כל הכיתות שיוצאות ביום הזה, אנחנו יודעים כמה לא כל לך וכמה את רגישה.

בכיינית! בגלל זה לא ללכת?! בגלל כמה אנשים שקשה לך לראות? את באמת חסרת אופי? ולחשוב שקסם כמוני מסתובב לך בתור המוח...

זה כמה אנשים שהכאיבו לה, כמה אטימות צריך לגלות בשביל שלא יהיה לך אכפת!

(אני): תרגעו! זה לא קשור לזה, אני לא רוצה ללכת.

את לא יותר מסתם אפסית! כל כך רגישה ובכיינית! בלי שום קצה של עמוד שדרה! בגלל זה לא תלכי לכנסת, כי את פחדנית וכי אכפת לך כל כך מי אומרים ומה אומרים ואכפת לך מה חושבים עלייך? את גורמת לי לרצות להקיא. מותק, זה הכנסת ולמרות שיושבים שם כמה עצלנים שאוכלים את המיסים שאבאמא משלמים, זה מקום חשוב. ומילא פיספסת את הטיול הקודם לכנסת, כי לא יכולת לבוא, ניחא. אבל פה, אנחנו מדברים על תעודה הזהות שלך. אבא בעצמו אמר לך שזה מה שעושה אותך לבוגרת ואל תשכ...

אויייש נו! שום כרטיס מפלסטיק עם התמונה שלה לא יעשה אותה לבוגרת!

לא, אולי לא זה, אבל לעשות את הדבר הנכון כן יהפוך אותה לאחת כזאת. מקסימום תלכי לבכות בשירותים אם באמת לא תוכלי להתמודד עם זה יותר.

ביננו, כבר הספקת למרר בבכי כך בבית הספר, גם בשירותים של הכנסת את רוצה לעשות את זה?

למה, הם קדושים מדי בשבילה? אפשר לחשוב, אם יהיה לה רע, היא תבכה, תוציא קצת עצבים, בכי לא הרג מעולם אף אחד. מור, תפסיקי לפחד. תפתחי עמוד שדרה, תשימי רגשות ומכאובים בצד.

ממתי את בעד לשים רגשות בצד, הא? הפיצול שכל החיים שלה גורם למור להסתמך על הרגש ולפעול לפיו. לא כיבית את הרגש כשהיה צריך ונתת לה לעשות טעויות והכאבת לה למצפון רק אחר כך. רגשות זה חשוב, ומור, את יודעת את זה.

אז אתה טוען שהיא צריכה להבריז.

כן.

נו טוב, אולי אתה בכל זאת צודק בטיעונים שלך, ולמען האמת אתה מתחיל לשכנע גם אותי בצדקת דבריך. אבל בעצם מור, זה הרי ברור לך שתלכי, את חננה.

אז כנראה שהולכים וזהו.

אני כל כך לא רוצה.

5 דברים:

- המורה הציעה לי היום משהו שאני לא יכולה לשתף כאן כי אנשים שמכירים אותי קוראים ומילא שפכתי פה את הלב שלי (מה שהבטחתי לעצמי לא לעשות) אז אני לא אספר פה כי המחנכת ביקשה שאשמור את זה בסוד.

- התחלתי לקרוא "רודף העפיפונים". לשיעור ספרות, במקום "אל תגע בזמיר". פעם ראשונה בחיי שבכיתי מספר.

- קראתי את הספר גם במהלך שיעור טכ"ם והמורה תפסה אותי אבל אחרי זה אני והחיוך המתרפס שלי הלכנו לבקש סליחה ונוכחנו לדעת שהיא כלל לא כועסת.

- הצלחתי תרגיל בשיעור  טכ"ם בלי להבין מה אני עושה.

- אני אתחיל ללמוד עוד מעט למבחן בתנ"ך כבר שנתיים שלא למדתי למבחן יותר מיום לפני.

שבוע טוב וסליחה על היותי פוסטמת על.