- ארזתי מתנות לפסח בחנות.

- היה ליל סדר נחמד והחמיאו לי על השמלה והנעליים (שככבו פעם נוספת וציידו אותי כבר בראש השנה).

- עשיתי חמישית מהשיעורים בטכ"ם. רבע למעשה, אם אנחנו מפלגים את טכ"ם לשני מקצועות.

- הגעתי ל-1,000,000 בטמפל ראן, והפעם באמת כי כבר היה אחד באפריל.

- לא יצאתי היום מהבית מה שאומר שלא הייתי צריכה להתאפר וקל לי בחיים עכשיו.

לפעמים אני לא יודעת מה אני רוצה, אתם יודעים?

גם אני רוצה צומי, גם אני רוצה שיקשיבו לי. גם אני רוצה להיות המיוחדת והמדהימה עם איזה חיוך שאי אפשר לעמוד בפניו. לפעמים נמאס לי להקשיב ואני רוצה לדבר, לפעמים אפילו לצרוח. המון פעמים אני מתיימרת להגיד את האמת אבל אין אמת אחת. חשבתי פעם לכתוב לעצמי, כמו ספר שמתעד את החיים שלי, אבל זה מיותר. כל הרעיון שעומד מאחורי 5 דברים טובים, מאחורי הבלוג הזה, הוא לדפדף פעם- פעמיים בחודש מהפוסט הנוכחי ועד הפוסט הראשון ולראות רק טוב, רק אופטימיות. לראות תהליך ושינוי והצמחת עור מחוספס ונוקשה.

מי היה מאמין שאחת כמוני תחייך מבעד לדמעות?

אנשים אומרים עליי המון דברים. אנשים שלא מכירים אותי, האנשים מהשיחות בבוקר המתיש של יום שישי, לפני השיעור, יגידו עליי שאני ברבי, וחייכנית ושזה נראה שהכול מושלם אצלי. בזכותם אני יודעת, ביני לבין עצמי, שאני עושה עבודה טובה. האנשים שמכירים אותי יותר, יגידו עליי שאני יכולה להיות קרציה נורא, אבל אני חושבת שהם מניחים שבסופו של עניין אני אדם טוב, אוליי כזה שמוותר יותר מדי ומתכופף ושוחר שלום. אני אגיד על עצמי שאני רק עוד אחת, שרוצה להיות ייחודית אבל לא. אני מתלבשת כמו כולם ושומעת אותה מוזיקה כמו כולם ויש לי טלפון כמו של כולם ואני הולכת עם הזרם, כמו כולם.

לילה.