האני חושבת שזו הפעם השלישית או הרביעית שאני רואה את החיים היפים. וכל פעם, כל פעם מחדש אני כולי מלאת תקווה שהאס אס לא יתפוס אותו או שהוא בכלל לא ינסה להציל את אישתו ואני רוצה לצרוח לו, שישמע, שאישתו תחייה בכל מקרה ושידאג לעצמו. כנראה שתחושת הפספוס חייבת להיות חלק מכל סרט טוב, בפרט בסרט שואה שמנסה להציג את הכול מהצד החיובי של העניין (ונראה שזאת משימה קשה עד כמעט בלתי אפשרית).

5 דברים טובים שקרו לי היום.

- התחלתי ללמוד היום בשעה השנייה.

- קיבלתי 98 במתכונת. עם טעות מטומטמת אבל לא נורא כי המורה אמרה שזה כמו מאה.

- הייתי תורנית שכבה (שאחראית להודיע הודעות לכל הכיתות).

- התבטלו שעתיים של מתמטיקה ולכן חברי מ-5 יחידות ואני השתחררנו בשעה השישית.

- לא התכוננתי למבחן בטכ"ם ואני גם לא הולכת לעשות את זה כי למדתי טכ"ם כל החופש.