- באופן רישמי סיימתי את התיק פרוייקט לבגרות בטכ"ם ואגיש אותו מחר למורה.

- הייתי 99 דקות על ההליכון ושרפתי 1,100 קלוריות.

- הכנתי לאבא רשימת קניות לקראת הנסיעה לארצות הברית.

- שמעתי שיר שהתגעגעתי אליו.

- אתמול מישהו אמר לי שאני יפה והוא בטח היה שיכור וסתם צחק עליי אבל טוב נו.

תנו לי לטעות.

לפני כמה ימים דיברתי עם דודה של אבא שלי, ויש ביננו קשר טוב אז סיפרתי לה שאני רוצה לרדת קצת במשקל. מסתבר שאולי לא הייתי אמורה להגיד לה את זה. היא לקחה את זה קצת קשה, החליטה שהעובדה אני חושבת שאני מלאה כשאני בעצם מקל מהווה סימנים ראשוניים של מחלת האנורקסיה ומפה אפשר רק להדרדר. היא אמרה שאסור לי לרדת במשקל אלא לשמור עליו כי אולי עכשיו אני מבטיחה לה שאני לא ארד יותר מדי אבל מה יקרה אם כן. אמרתי לה שאני מתכננת רק על שניים או שלושה ק"ג מיותרים, כשלמעשה התוכנית היא חמישה, והסברתי לה הכי ברוגע שיכלתי שאין לה מה לדאוג, אבא ואמא ישגיחו שאני לא אהיה רזה מדי ושהיא מכירה אותי והיא יכולה לסמוך עליי שאני לא אטעה.

זה קצת מרגיז, הסיפור על זה. תראו לי ילדה אחת בת 15 שלא חושבת שהיא דובה, אפילו אם היא שוקלת ארבעים. ככה זה הגיל וככה זה עובד. וגם אם כן, גם אם אני עושה טעות, אז זה הגיל. תנו לי לטעות ותנו לי לעשות שטויות. אני מעדיפה להתחרט על טעות מאשר להתחרט על משהו שלא עשיתי בכלל. מי אמר שהדיאטה תצליח? וגם אם כן, אני רוצה את החופש לעשות מה שאני רוצה. בסופו של דבר אני מה שתגדירו "ילדה טובה"- לא שותה, לא מעשנת, מצליחה בלימודים, עושה בדר"כ מה שאבא ואמא מבקשים, לא יוצאת לבלות עד הבוקר. גם אני רוצה לעשות דברים מפגרים לפעמים, יותר מדיאטה, וגם אני רוצה להשתטות. תנו לי.

נ.ב. אני לא רזה, יש לי BMI ממוצע.

שישי שלום.