"זה כמו בן אדם שנפגע בתאונה", אמרתי לאבא, "הוא בהתחלה לא יכול ללכת בכלל, והמסכן גם משתתף מלא בתחרויות ריצה כאלה, ובגלל זה זה כאילו שהוא מקבל 25 במתמטיקה, מבין? ואז נגיד הוא כבר דיי יכול ללכת אז הוא מקבל 70. מבחן הבא, מבחן הבא הוא כבר יקבל 90 או אפילו 100 והוא יוכל לרוץ שוב."

אז בנימה אופיינית לבלוג שלי, אני לא מאבדת תקווה. אני יודעת שאני יכולה.