- עוד שלוש שמיכות לאוסף. בחשבון פשוט נגלה כי אני עם שלושים ושבע שמיכות. זה נשמע לי ממש לא הגיוני ולפעמים אני תוהה האם המצאתי את המכירות או שדמיינתי אותן אבל אני מנהלת רישום מסודר יחסית פה בבלוג אז אני מניחה שאני לא טועה.

- ובאופן סופי ביותר נקבע כי אעבוד מחר בבוקר בבית המרקחת. אני ממש שמחה וחוץ מזה שאני מאוד אוהבת את כל האנשים שם.

- ניצלתי את זה שלא מיהרתי הבייתה אחרי העבודה ורכשתי לק סגול עם נצנצים בחנות. עוד משהו למחוק מהרשימה של דברים לעשות.

- באוטובוס הבייתה פגשתי חברה (וחברה שלה) מבית ספר ודסקסנו על כמה שזה לא הוגן שהיא מתחילה ללמוד נהיגה בקרוב ואני עוד לא חושבת על זה אפילו.

- אחרי מלא זמן שזה לא קרה, אכלתי ארוחת צהריים נורמאלית שטיגנתי לעצמי (אל תדאגו זה בריא למרות הטיגון).

ועכשיו לחשיפת התוכנית המאוד מגניבה שלי.

הבטחתי לכם, בעבר, שאם הבלוג יחזיק שנה (נשבעת שלא צפיתי את זה) אעלה לכאן תמונה שלי. הרעיון השתדרג וחשבתי אולי להעלות תמונה שלי מלפני פתיחת הבלוג ולהעלות אחת מהזמן האחרון (כאילו שיש כאלה בכלל. הצחקתי את עצמי)

אבל בסוף נסגרתי על רעיון מגניב עוד יותר. אני הולכת להעלות לבלוג סרטון בארך מלא, סתם, באורך של חמש עד עשר דקות (בהנחה שאני אצליח) שאותו אביים, אפיק, אצלם, אחבר תסריט ובעיקר- אככב בו בתפקיד סולו. רוב הסרט, כמעט כולו, יוקדש למענה על כל השאלות שהקוראים של הבלוג ירצו לשאול אותי. אני הולכת לענות על הכול: שאלות מצחיקות, שאלות חכמות, שאלות רגישות, שאלות מביכות, באמת באמת מה שתרצו (כל עוד אף אחד לא נפגע).

כל מה שאתם צריכים לעשות הוא פשוט לשאול שאלה בתגובות לפוסט הזה (או לפוסטים הבאים) ואני מתכוונת לענות על כמה שיותר שאלות.

אז זהו, תודה שהייתם איתי בשנה הנפלאה הזאת ובעיקר תודה על הפרגון כי בסופו של דבר אופטימיות לא מחזיקה לנצח אם אין מה שיזין אותה, ובין ההצלחות שתיארתי כאן, גם הבלוג הוא סוג של הצלחה (ואני גם מקום 47 בפעילים, נדמה לי, אז בכלל).

ביי לכם בינתיים.