- היום הלכנו, אני, אחותי הקטנה, חברה שלי ואחיה הקטן לדרום תל אביב.

- קניתי צמידים לי ולאחותי, שרשרת לי וממתקים מ"בית מרקחת לממתקים" בשנקין לאחותי.

- ואפילו מצאנו לה שמלה לראש השנה. והיא פי 1000 יפה יותר משמלה שאמא הייתה קונה לה.

- אחר כך הלכתי לחנות. המנהלת המסחרית והקלדנית התלהבו לראות אותי בלי הבגדים הרשמיים של העבודה, ואמרו שאם הייתי באה ככה לעבוד, הייתי מוכרת פי 100 יותר.

- ובסופו של דבר נפרדו ממני  העובדים בחיבוק ובשרשרת מתוקה ביותר ממגנוליה ובושם של amoramor שאני מאוד אוהבת. יחסית לעובדה שעבדתי חודשיים, הם הגזימו לגמרי! כמעט בכיתי שם וחיבקתי את כולם. אבל את רובם אראה גם מחר.

אני שרויה בעצב עמוק, אבל אני לא חושבת שזה מפני שפרדות קשות לי. אני חושבת שמדובר בפרידה הספציפית הזאת. הרי רק לפני חודשיים נפרדתי מ-30 חברי לכיתה, כיוון ששנה הבאה נלמד בכיתות נפרדות. מהחברות היותר טובות שלי לא באמת נפרדתי, כי נמשיך לשמור על קשר, אבל עם השאר כנראה שלא, ובכל זאת זה לא העציב אותי כמעט ובכלל. בחדשיים האלה "שיחקתי במגרש של הגדולים" עבדתי והרווחתי את הכסף שלי, נקשרתי למקום (אני חובבת מושבעת של חנויות סופרפארם, אבל בלי קשר לכך) ונקשרתי לאנשים, שהיו מדהימים וגרמו לי להרגיש טוב. אני עצובה לעזוב את המקום הזה, פה לא היו מקובלים, היו עובדים טובים, באמת שלמרות הגיל, הרגשתי שייכת.

אני באמת עצובה. אבל חשבתי על מחווה קטנה ומתוקה שאני אוכל להעניק להם מחר.

ביי.