גברת נכבדה, כבר שנה את מבקשת לחיות בשקט, את מעוניינת בידיעה להפגין אכפתיות במידת הצורך, להפגין חוסר אכפתיות במידת הצורך, ולדעת מתי להפגין איזו תכונה.

עברת תהליך של שנה, ולמרות שמודובר בתהליך שאינו מסתיים לעולם, במקום מסויים אני מניחה שניתן לומר שהשגת את השינוי שרצית. עם זאת, ברצוני להציג בפנייך מספר הנחיות אשר מומלץ שתפעלי לפיהן, ובכמה שלבים פשוטים תוכלי לשפר משמעותית את התוצאות שכבר השגת. להלן ההנחיות:

- דברי בקול חלש יותר ולאט יותר. כולם שומעים אותך גם בלי הצעקות וחבל כי אחר כך כואב לך הגרון, ואת גם מרגיזה יותר אנשים.

- דברי פחות והשתדלי לדבר כשצריך. את חופרת ואמרו לך את זה לא פעם ולא פעמיים ולא עשר.

- היי צנועה בהליכותייך, במעשייך ובדיבורייך.

- אם את דלוקה על מישהו, נסי לכל הפחות לעשות צעד בנושא והפסיקי להכריז בינך לבין עצמך שאת לא רוצה. את בת 15 אז מספיק לנסות לכבות את ההורמונים שלך, זה לא יעבוד.

- מותר לך לפשל. השתדלי להשיג ציונים טובים, אבל חדל פרפקציוניזם, פחות מתשעים מעולם לא הרג אף אחד.

- חייכי (כמעט) כל הזמן. תמיד יש סיבה.

על פי נתונים סטטיסטים שהומצאו ברגע זה, 100% מהאנשים שעקבו אחר עצות אלה הביאו לשיפור משמעותי בהערכה העצמית שלהם ובהערכה של אחרים כלפיהם. אבקש שתתחילי לעקוב אחר ההנחיות החל ממחר ובתקווה שיום אחד תהיי קצת יותר ידידותית לסביבה.

בהצלחה,

מור.

(אני מעלה פוסטים בלופים, אני מתלהבת מהעובדה שעוד יש לי קצת זמן לפני שיתחיל לחץ.)