מפני שכמעט לא כתבתי בימים האחרונים, אני מקווה שלא אשמיט שום דבר טוב. חשבתי לכתוב בכתב יד ביומן השבועי שלי אבל תיארתי לעצמי שהחברים שלי שכל הזמן מחטטים בו (כאילו כמה מעניינות יכולות להיות רשומות של שיעורי בית) ואין לי סבלנות להתחיל לספר להם מה משמעות השטויות שאני כותבת שם על דברים טובים. בכל מקרה:

- אחרי שנתיים של התפרקות הגב, יש לי לוקר! ביחד עם עוד חברה וזה פשוט גאוני.

- מישהו אמר לי שאני הולכת כמו דוגמנית.

- הגשתי את החיבור בלשון על וגנר והמורה לא מאוד התרשמה לדעתי אבל היא דיי חיבבה את הטיעונים שהעלתי.

- התנדבתי ברוב טיפשותי להכין את לוח ימי ההולדת של הכיתה.

- הכנתי את כל השיעורים בכל מקצוע אפשרי ועכשיו רק צריך לשים לי תווית של nerd על הגב. לא נורא, כולנו כאלה.

- אני ממשיכה להתלהב מהעובדה שהכיתה נותנת למורה להעביר שיעור בצורה נורמלית, בכיתה הקודמת הדבר הפך למין סיוט.

- אני מתרגלת לחיים ללא מתוקים ואני רואה את הגוף שלי קצת מצטמק וזה גאוני!

- היום סיימנו שעה מוקדם יותר, כי למורים יש ישיבת פתיחת שנה, שזה אומר שהם מרכלים על כל תלמיד כמה שעות.

- הכי הכי חשוב! קיבלתי ציוני בגרויות סופיים. אחרי 93 בהיסטוריה שכבר נודע לנו בשבוע שעבר, יש 94 בלשון, 100 בערבית וגולת הכותרת: 100 בשתי יחידות במדעי המחשב. שזה מדהים כי הלך לי טוב אבל ציפיתי ליפול על משהו מפגר. אני מתלהבת כל כך!

אנחנו לומדים 9 שעות של פיזיקה בשבוע. מדובר בהתגשמות כל הסיוטים הגדולים ביותר. אני מרגישה את המוח שלי בוער תוך כדי שיעור. הכי גרוע הוא שעם כל הלימודים והשיעורים אין לי זמן כמעט לכתוב בבלוג והוא חשוב לי מאוד. גם אין לי זמן להתבטל- שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם (כמעט), אפילו אין מתי לעשות שופינג.

* הערה לעצמי- החיים שלי היו יכולים להיות כל כך הרבה יותר קלים אילו רק הייתי יכולה לדוג מחשבה אחת מתוך הראש שלו, שמעידה על מה שהוא חושב עליי. אחת, אפילו חצי.

ביי לכם.