- אז אני מור שלא מוותרת.

ומור שלא מוותרת נלחמת גם לאחר שהיא הבינה שהיא מפסידה. אבל מור שלא מוותרת היא מור שמקבלת את מה שהיא רוצה. אז מור הזאת הצליחה למצוא נעליי פלטפורמה קיציות ולא זנותיות מדי למרות שעונת הקיץ נגמרה כבר לפני חודש.

- חשבתי על משהו בארוחת החג של היום. נגיד יש משהו שאפשר לקרוא לו בשני שמות, כמו "מלחמת השחרור" ו"מלחמת העצמאות". אז מעניין אותי לדעת האם יש נסיבות שגורמות לאנשים לקרוא לזה כך ולא אחרת. נגיד לגבי "אוטו" ו"מכונית" אז המורה ללשון אמרה שנשים אומרות "אוטו" וגברים "מכונית" או "רכב" (או הפוך). אבל יש המון דברים כאלה ותהיתי אם אנשים נוקבים בשם מסויים בצורה היפוטתית או שיש לכך סטטיסטיקות מסויימות. זה יכול להיות מחקר קטן וחביב. למשל אולי זה תלוי בגיל, או במין (כמו עם "מכונית" ו"אוטו") או בסוציו- אקונומיקה.

- מסתבר שסבתא עלתה לראשונה על כך שלסבא יש אלצהיימר כשהוא שכח את השמות של הנכדים. זה קצת מלחיץ כי כשהוא התחיל לחלות היינו חמישה. וגם היא דיברה על זה שהמון פעמים סבא מבין אבל לא מצליח להגיב. ושנגיד אם היא שואלת אותו "איפה האף שלך?" אז הוא מנסה לשים את היד על האף (לא תמיד יש לו כוח להרים את היד) אז זה אומר שהוא לא לגמרי אאוט. ואז סבא שם את היד על האף.

- הייתה הפסקת חשמל בכל הבניין, מסתבר, אז כשחזרנו הבייתה גילינו שאין מעליות. אבל רק אני, הידועה בתור "הספורטאית של המשפחה" (וזה טיפשי, כי אחותי מצליחה לעשות יותר שכיבות סמיכה ממני) עליתי את כל תשע עשרה הקומות ברגל ועם נוסיף את שתי הקומות של החניון אז עליתי 21 קומות. מזל שאבאמא שכחו את המזגן דולק כשהלכנו.

עם סיום כתיבת הפוסט נשמע צלצול עז בדלת ושלוש דמויות מזיעות חיכו בחשכה מוחלטת מעברה השני. זה היה מחזה איום ונורא. בעיה קשה היא שגם אין זרם מים להתקלח.

להתראות ביום שישי.