שלום לכם ידידי היקרים, חוששני שאתם קוראים פוסט של בחורה מעורערת בנפשה. למדתי היום מתמטיקה מאחת וחצי ועד רבע לשמונה כמעט רצוף (חוץ מחצי שעה נסיעה מבית הספר לשיעור הפרטי).

יום ראשון

- קיבלתי מחמאה מילדה אחת על השרשרת שלי ומילדה אחרת על המגפיים.

- קיבלתי 96 במבחן בתנ"ך! ו-94 ו-88 במבחנים באנגלית.

- ישבתי להכין עם חברים את העבודה בחינוך תעבורתי וסיימנו אותה (זאת אומרת אני סיימתי אותה. הם ישבו וחטפו אחד לשני את הטלפון).

- בסופו של היום קיבלתי ארוחה ממקדונלדס.

יום שני

- ביטלו לנו שעה אנגלית.

- גיליתי שקיבלתי 72 בבוחן במתמטיקה וזה פחות טוב מהתחזית הטובה שלי אבל יותר טוב מהגרועה.

- חברה באה אליי בערב.

אתמול

- התחלתי שעה שניה!!! פעם ראשונה שזה קרה השנה וזה היה מאוד מרגש.

- המון ילדים בכיתה איחרו לשיעור בגלל הפקקים אז המורה ביטלה את האיחור לכולם.

- הסתבר שקיבלתי 97 בלשון, שזה כנראה הכי גבוה בכיתה והמורה ציינה את זה מול כולם לפני שהגעתי לשיעור אז כשבאתי ילדים אמרו לי את זה.

היום

- ביטלו לנו שוב שעתיים ראשונות!

- וקמתי בטעות בתשע, למרות ששמתי שלושה שעונים מעוררים לשמונה! אבל זה אומר שישנתי 11 שעות וזה היה אלוהי.

- המורה למתמטיקה אמרה שה-72 שלי לא נורא ושזה רק ציון אחד אז יהיה בסדר.

- היום באוטובוס בדרך לשיעור הפרטי נסעתי עם ילדה מהכיתה שלי שלא ממש יצא לי לדבר איתה והיה לי ממש נחמד.

- היה לי שיעור פרטי במתמטיקה ואני מניחה ששקמתי קצת את הבורות שלי בבעיות תנועה ואנליזה.

ביום שני כששמתי דברים בלוקר בסוף היום, אז היו איתי עוד כמה ילדים מהכיתה ומישהו שאל אותי האם עשיתי כבר את השיעורים באנגלית והשבתי שכן, ואז מישהי אחרת שאלה אותי איך יש לי זמן להכין את כל שיעורי הבית, ועניתי בחיוך עצוב שאין לי וזה נורא העציב אותי כי זה הזכיר לי שקצת רע לי בזמן האחרון.  

סבא בבית חולים. אז אנחנו עצובים וגם אבא בחו"ל אז אני דיי מרחמת עליו כי זה בטח ממש מלחיץ.

ביי.