היום הלכתי לקנות את הספר "מודלים של האור חלק ב'" כי רק עכשיו התחילו ללמד אותנו גלים כי המורה שלנו לא מכיר בקיום השורש "יר"י/ה" ובמקום ללמד בשיעורים הוא משתמש בפועל מהשורש "חנ"ן" שגזרתו ירדה במיקוד ומתחנן לשקט. בדרך קרו לי הדברים הבאים:

- רכב עצר באמצע מעבר החצייה כשחיכיתי שהאור יתחלף לירוק, והנהג (הדיי חתיך, יש לציין) אמר שאני אחת הבחורות היפות שהוא ראה השבוע. אמרתי לו "תודה" בחיוך וכשהאור ברמזור להולכי רגל הפך ירוק, אמרתי "סע, סע" והחוויתי בידי. והכול בחיוך. ואני בדרך כלל מרושעת כשמתחילים איתי באמצע הרחוב ואני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני מנפנפת מישהו בנחמדות. (חוץ מזה, כאילו מה "השבוע"?! אני הכי יפה תמיד!  [סתם אני לא ])

- המוכר בחנות (ששמר לי את הספר מפני שהתקשרתי שעה קודם) היה מאוד אדיב. הוא שאל למה אני צריכה את הספר רק בסוף השנה ואיחל לי בהצלחה.

- בדרך חזרה הבייתה עברתי ברמזור אחר והפעם לי היה אור ירוק, אבל גם לחלק מהמכוניות, ואף אחת לא נתנה לי לעבור. אז בשניה שלא היו מכוניות עברתי ואז רכב כמעט דרס אותי. אולם במקום לנהוג כמו כל הנהגים ולקלל בפרצוף זועם, האיש שישב מאחורי ההגה הרים את ידו וחייך במבוכה, מה שנראה כמחווה מתנצלת.

חוץ מזה:

- הלכתי לילד מהכיתה שלי כדי ללמד אותו ועוד ילד למתכונת בלשון. בהחלט למדנו, בין שיחות ידידותיות וקלילות ארוכות ביותר.

- איחלתי לחבר שלי לשעבר (מוזר להגיד "אקס" מה הקטע של המילה הזאת)? מזל טוב כי יש לו יום הולדת. החלטתי שאני חייבת לו התנצלות קטנה אבל שלא אגיד אותה היום כי אני אהבלה. שמחה שהתחלתי לגדל קצת טאקט.

דבר טוב נוסף שקרה הוא שביטלתי באופן רשמי וסופי מוחלט בהחלט את הנסיעה שלי לגרמניה. למרות הצער שבדבר, הלחץ לא מאפשר לי לנשום, פסיכומטרי, פולין, בגרויות ועוד טובים ורבים אחרים שכל אחד לכשעצמו הוא בסדר אולם כמכלול הם מהווים משימה בלתי אפשרית עם אפשרות לאיבוד השפיות. וזה בסדר, יהיה לי מספיק אקשן בחיים גם בלי גרמניה.

אז מתכונת בלשון.

ויוני שמח.