- ביום שישי למדתי עם שני ילדים מהכיתה ללשון והיה נחמד.

- בשבת הפכתי ללשכת התעסוקה.

- הבגרות בלשון הלכה ממש טוב. מסתבר שבשאלה 16 היה קאצ' שאני עליתי עליו והמורה אמרה שאפילו היא לא. נראה שלא שמו לב שהדרישה הייתה למלא את הטבלה בבעלי מקצוע.

- וכשנכנסתי לחדר מורים להתסכל בפתרונות שלהם אז המורה שלי אמרה למורים שהיו סביבה ש"הנה הגיעה התלמידה שאף פעם לא יורדת ממאה". מזהירה- עכשיו אפסיק לכתוב כאן בעברית הכי רהוטה שאני יכולה. מעכשיו אגיד "למלות" ו"בגלל ש" ואפתח פעלים בעתיד גוף ראשון עם י' (סתם, אני לא, כי אני פרפקציוניסטית. אבל "בגלל ש" אני כן אומרת לפעמים כי "מפני ש" נשמע גבוה מדי).

- עוד מעט בייביסיטר וכסף.

- זמן רב שלא דיווחתי על הריצות שלי! בשבת לפני שבוע שברתי את השיא שלי מבחינת זמן- 6 ק"מ ב-37 דקות! ביום רביעי האחרון שברתי את השיא שלי מבחינת מרחק- בין 8 ל-9 ק"מ!

אבל למה היא הולכת כמו פרינססה?

כי פעם הייתי שמנה.

ואמא הייתה קונה לי בגדים מכל מיני חנויות, מביאה הבייתה כדי שאמדוד ואז פוצחת בקריאות "אוי לא! הבטן בולטת!" נואשות. לאחר מכן היא הייתה מסתגרת בחדר במשך שלוש שעות ובוכה, כך סיפרה לי בדיעבד, וביום למחרת מחזירה את הסחורה הקנויה למקום שממנו באה. אני הייתי לובשת בגדים 'של בנים' בעיקר. הם היו מתרחבים ונוחים, ומסתירים את כל השומנים, ותמיד היה בכחול ולא ורוד, כמו שאהבתי. זה היה כך עד כיתה ו', לפתע, בפרץ נשיות פתאומי הכרזתי: "אני רוצה טייטס, ושמלה אחת חגיגית, ומכנסון, וחולצות 'של בנות', ומעכשיו מותר גם ורוד". את כל מבוקשי קיבלתי, ההורים שלי כל כך התרגשו לראות את הבת שלהם סוף כל סוף- בת, שהם קנו לי הכול. מאז, אמא הייתה חוזרת ואומרת בפני לפני כל יציאה משפחתית, "כתפיים- אחורה, בטן- פנימה, תלכי רק ככה כדי שהבטן לא תבלוט". ילדה טובה שעושה מה שאמא אומרת, כתפיים- אחורה, בטן- פנימה. כתפיים- אחורה, בטן- פנימה. כי אישה אלגנטית הולכת זקוף, רק כך. אז אף על פי שבכיתה ז' השלתי חמישה ק"ג ונראיתי כל כך הרבה יותר טוב, ואז בכלל אבאמא התלהבו מכל מסע שופינג איתי, ה-כתפיים- אחורה, בטן- פנימה דבק בי ונשאר איתי עד היום. האמרה הזאת חקוקה בראשי וממאנת להעלם (התחת הוא תוספת קטנה משלי להליכה הזאת. אני ושני האקסים שלי חולקים חיבה עזה לחלק הזה בגוף שלי). לרוב אני מקפידה יותר ללכת ככה כשאני מוצאת את עצמי בסיטואציות של פחד (למשל ללכת בסמטה חשוכה) או כשאני ליד אנשים שאני לא רוצה להיות לידם (למשל בבית הספר). זה מחמיא שתמיד חושבים שאני רקדנית אחרי שרואים אותי הולכת. ואני אמשיך ללכת ככה למרות שזה גורר מבטים, ושאלות, ומשום מה גם הקנטות.

שלום. אני מור. ואני הולכת כמו פרינססה. ואני בכלל לא חייבת לכם הסברים על למה אני הולכת כמו פרינססה. אבל זה למה.

נראה שתווית 'מלכת הקרח' תמשיך לדבוק בי לעולם.

ראשון שלום.