- היה היום הראשון בעבודה. היה סביר יחסית ליום ראשון. בסדר אפילו. אנשים נחמדים ועם קצת מאמץ אולי אצליח להתחבר.

- המנהלת החליטה בסוף לתת לי שכר גבוה יותר ממה שביקשתי. זה קצת הפתיע אותי כי בדרך כלל אני רגילה שאם אומרים 'אולי' אז זה 'לא'.

- גם הקופאי שהיה איתי ממש בהתחלה היה ממש אדיב ואמר שכל דבר אני יכולה לשאול אותו ושלא אתבייש בכלל וזה ממש הקל עליי כי אני בדרך כלל ממש מרגישה לא נעים להפציץ אנשים בשאלות.

- אעאהעאהעאהאעאהעא יצא הפקטור במתמטיקה סוף כל סוף!!! הוא לא עוזר לרוב הארץ לצערי, אבל לי הוא יכול להביא אפילו את המאה. אולי. אולי. הרבה תפילות מ ע כ ש י ו.

- המדריכה מיד ושם אמרה שהבחירה שלי בספר של אלי ויזל לעבודה היא בחירה מעולה.

התאהבתי בשני שירים של הלהקה הזאת שהופיעו ב"שקרניות קטנות" וכל השאר דיי זבל.

השיר עם המילים הכי אדיוטיות בהיסטוריה של המילים המפגרות. אבל עושה לי מה זה חשק לקפוץ משום מה.

אז שתדבקו גם.

זה מרגיש קצת כאילו הכול שבור וצריך להתחיל לחבר חלקים עד לקבלת תמונה מלאה.

וזה תהליך שמתועד כאן. והוא מורכב לי.

לפעמים מורכב לי מדי.

אבל זה בסדר נכון?

היום המדריכה מיד ושם עשתה לנו סיבוב היכרות כזה. אני שונאת את הסבבים האלה וזאת כבר פעם שלישית שכל אחד היה צריך להגיד משהו על עצמו, ולאף אחד לא היה מה להגיד. אז היא אמרה: "נו תגידו משהו. תחביבים? דברים שלא יודעים עליכם? מה המוטו שלכם?"

ואני יודעת מה המוטו שלי:

"באמצעות רצון וכושר התמדה בלתי מוגבלים הכול הוא בגדר האפשרי".

זה מוטו טוב נראה לי.

כי זה אומר שעוד לא ויתרתי על עצמי.