הידיים רועדות, והלב פועם בקצב- לא קצב. 

פאק. 

קיבלתי מאה במתמטיקה!

עריכה 22:20:

ידיד שלי (היי לך אם יצא לך להציץ) שאל למה מחמיא לי כל כך שרבים מכם הגיבו לפוסט הזה, ולמה אכפת לי, ואני חושבת שיהיה נחמד לשתף איתכם את התשובה שיצאה לי בלהט הרגע.

אתם הייתם העדים לזה, פוסט אחרי פוסט, לחלום המאה הנכסף במתמטיקה שאני כל כך רוצה להגשים מגיל ילדות. ותמיד הייתם שם, תמכתם ועודדתם וניחמתם כשהציונים לפעמים קצת נפלו. הייתם עדים למאה הראשון במבחן ולמאה במגן, ובין השאר לשישימים ושבעימים שקרו, לעבודת ההגשה העצומה בפסח ולעצות האחרונות של שניה לפני הבגרות, וכמו כן גם להתרסקות הגדולה בעת המבחן עצמו ולתקוות הבלתי נלאות לפקטור שיתן לי את הציון, שאתם, ובזכותכם גם אני, כל כך האמנתם שאני ראויה לו.

אז הנה זה קרה, ואולי קצת כי שיחק לידי המזל, ונכון שזהו לא סוף הדרך כי יש את השאלון הבא, אבל זה לא משנה.

והתגובות המחמיאות והמפרגנות שלכם עשו לי את היום כמעט באותה המידה. ואני מודה לכם עליהן כל כך.

זה לא רק המאה, וזו לא רק המתמטיקה, זה לראות את קהילת הקוראים שחלקם איתי כבר קרוב לשנתיים ובחלקם פגשתי לצידי הדרך נמצאים שם בשבילי, וזה אומר הרבה.

אני שמחה שאני כאן.

באמת, אני שמחה שאני כאן.