- הלכתי עם חברה ולא הייתי בודדה כל הזמן.

- מרוב שפחדנו לאחר הקדמנו ב-20 דקות והיה לנו מלא זמן להתבטל לפני העבודה.

- קיבלנו חולצות כאלה, אבל נגמרו החולצות שרשום עליהם "ביוטי סיטי" לצערנו. היתרון של החולצה הזאת היא שהבד שלה הוא הכי נוח בעולם וזה היה ממש כיף להיות בתוכה.

- התדרוך התחיל רק 40 דקות אחרי שהגענו, אז בעצם משלמים לנו על 40 דקות של התבטלות.

- ובהתבטלות הזאת הכרנו מישהי מאותה העיר שלנו, ובזכותה בסוף לא פספסנו את ההסעה לעיר.

- יצא לנו אחראי משמרת ממש מקסים! הוא דאג לחלק לכולם את השתיה שהגיעה לנו וכל הזמן שאל אם אנחנו רוצים לצאת להפסקה. גם לא ממש היה לו מה לעשות רוב הזמן כי לא קראו לו לעזרה אז הוא נשאר לדבר איתי חצי מהמשמרת.

- קיבלתי את הדוכן של הבושם של ליידי גאגא! למי שנבצר ממנו לבקר בביוטי סיטי אספר ש:

  * מוכרים שם רק מוצר אחד וזה ממש מקל על כל עבודת הקופה.

  * ומפני שזה רק מוצר אחד אז גם היו ממש מעט קניות וישבתי רוב הזמן.

  * בדוכן שלה עמדו שני דוגמנים בלי חולצה שהולבשו כמו חשפנים והצטלמו למגנט עם כל מי שרכשה את הבושם, והסכימו להצטלם בסמארטפון עם כל בת 12 שביקשה.

- אז לא רק שהיה לי נוף מדהים לכל אורך המשמרת, אחד הדוגמנים דיבר איתי כל פעם שלא היו הרבה בנות מתלהבות באיזור. הוא ממש התבאס שאני רק בת 16, אז הוא אמר שבינתיים אהיה 'אחותו הקטנה', עד שאגדל.

- והוא ביקש להצטלם איתי! חחחח.

- ואמר שאני יכולה להיות דוגמנית כי אני ממש מתאימה לזה, אבל שבטח אומרים לי את זה כל הזמן. ושרואים שאני עושה ספורט.

- בהפסקה יצא לי לשבת עם מישהו ממש נחמד שיודע רומנית, אז אמרתי לו את הכמה מילים שאני יודעת. והוא נתן לי מנטוס וזה היה גאוני כי הטעם של הסנדוויץ' היה נורא.

- בספירת קופה, נראה לי שזו הפעם הראשונה שיצא לי במדויק את הכסף שהיה צריך להיות, בלי חיסרון או עודף של עשר אגורות אפילו!

- העבודה נגמרה בעצם בחמש וחצי אבל ההסעות הבייתה יצאו רק בשבע, אז עוד שעה של התבטלות שמשלמים לנו עליה.

- פגשתי את האחראי משמרת המקסים שעבדתי איתו בשנה שעברה!

- מרוב עייפות נרדמתי בסביבות אחת עשרה.

17 ביום אחד. וואו.

שוב הייתי ה"מור" שאני מגדירה כ"יודעת להתאים את עצמה למצב הקיים". כי אני כל כך רואה את עצמי לא מנסה לקיים שום סוג של קשר עם אף אחד שם ופתאום להצליח לפתח שיחות חולין עם כל כך הרבה אנשים ביום אחד. זה כל כך לא אני ומצד שני כל כך הייתי רוצה שזה כן יהיה.

וזה רק מראה שאני יכולה בעצם. ושפעם הבאה זה יהיה פחות קשה, ופעם שאחריה עוד פחות. זה יהיה טבעי יום אחד כמו להשאר בבית וללמוד. אולי אפילו יותר.