- קיבלתי הרבה מחמאות על השמלה החדשה שלי.

- לקוחה אמרה שאני דומה למישהי שהייתה פעם דוגמנית בין לאומית.

- אמא קנתה לי המון בגדים בהמון כסף.

- דודה שלי אמרה לי שמה שחשוב זה לא המחשב שיש לנו, אלא המחשב שיש בתוך הראש, ושלי יש כזה אז אין לי בכלל מה לדאוג.

- היום בחנות הייתי במחלקת קוסמטיקה וארזתי שלוש מתנות ונזכרתי כמה שאני אוהבת לארוז מתנות.

"היי סבא."

אני ניגשת מחוייכת לעבר כיסא הגלגלים שעומד במרכז הסלון ומדביקה לו נשיקה על הלחי.

שואלת "מה שלומך?"

הוא מנסה להגיד משהו. רואים עליו שהוא מת להזיז את השפתיים ולהפיק מהן קול אבל המחלה המטופשת הזאת מונעת ממנו.

"אתה יודע שקיבלתי מאה במתמטיקה, סבא?! מאה עגול! במתמטיקה חמש יחידות!".

מספרת מלאת התלהבות אבל אין תגובה.

"אני יודעת שאם היית יכול לדבר היית גאה בי סבא, אז אני סולחת לך."

לפני המון שנים סבא קנה לי מרקר בצבע סגול כי זה היה הצבע היחיד שהיה חסר לי כדי שיהיו לי את כל צבעי המרקרים.

הוא קנה לי את המרקר הסגול בקיוסק ברחוב הסמוך לבית שלו ושל סבתא ואני גם זוכרת בודאות שבתחילה הוא לא הסכים לקנות לי, אבל הפאפי פייס הנצחיים עשו את שלהם, אני מניחה.

זה הזיכרון המוחשי האחרון שלי מסבא הסבא. אני לא נותנת לתמונת הסבא החולה והכחוש ועם המבט הכמעט חלול לפלס לעצמו מקום בתודעה.

וזה למה יש לי חולשה תמידית למרקרים סגולים.