קורה לי מדי פעם שבסטטיסטיקות אני תופסת על חם מישהו שעבר לי על כל הארכיון של הבלוג (עד שהתייאש), ואני לוחצת באקראי על כמה קישורים מתוך אלה שמופיעים לי.

אני קוראת פוסטים של חמישה דברים טובים, נזכרת בסיטואציה המדוייקת ואני מחייכת. לפעמים דווקא העובדה שאני בכלל לא זוכרת שמשהו קרה עושה לי את זה הרבה יותר. אבל אני עדיין חושבת שהפוסטים עצובים, בעיקר אלה מהטיוטות, כתובים הכי טוב.

סקנדל שלם מתנהל לי בתוך הראש ומתחשק לי לתלוש אותו ממקומו.

אבל נהנתי ממש ביום לייפסטייל עם כל המבצעים. כי אנשים הפתיעו אותי בהיותם ממש סבלניים והחמיאו גם לי על הסבלנות שלי. וגם כל העובדים קינאו בי שעבדתי רק 9 שעות (הלו! התחלתי בשבעבבוקר ואתמול סיימתי באחת עשרה!!!), אבל אסור לי יותר כי אני נערה, ובתכלס אני חושבת שבשמחה הייתי מחזיקה שם בקופה עוד שעה- שעתיים כי נהנתי ובכלל לא התעייפתי ולנעול נעליי ספורט להיום הייתה אחת ההחלטות החכמות ביותר שקיבלתי בחיי. וכשהלכתי לריבר לקנות את המשקה האהוב עליי של בננה ושוקולד, העובד שם היה לבד ולא היה אף אחד בתור חוץ ממני, אז הוא שם לי מלא שוקולד והוסיף נוגט על הדרך ואפילו נתן לי משקה גדול במקום בינוני. כשהגעתי הבייתה בכלל גיליתי שאבא ואחותי קנו לי (שילמו בנקודות של המועדון שלי!!!) גם, אז יש לי עוד אחת למחר. והשתפרתי בקריאה באנגלית ואני מרגישה את זה. וסבתא התקשרה מודאגת לשאול האם גם המשלחת לפולין שלנו מבוטלת בעקבות הפרסומים על ביטולים של משלחות ושימח אותי שהיא חשבה עליי.

זה היה אמור להיות פוסט תמציתי. באמת.