כל שנה מאז שהבלוג הזה קיים נכתב פה בראש השנה פוסט עם הרבה בקשות ושאיפות ותקוות לצד מעט מאוד סימני פיסוק וחלוקה לפסקאות שהופכות אותו לקיטור מוציא ענן עשן גדוש של סערת רוחות. כאן לא שוברים מסורת אבל כן משנים משאלות ולדעתי השנה השאיפות שלי מסתובבות מאה שמונים מעלות בקצב מסחרר ושוב לא מסתכלים לאחור ושוב קדימה רק קדימה רק קדימה. השנה הולך להיות אחרת. השנה זה כבר לא יהיה "אני אלמד ואחכים" כי השנה ההשכלה שאני רוצה לרכוש היא אחרת והחוויות שאני רוצה לחוות הן שונות בתכלית כי פתאום נמצא לו פתח קטן, איזה צוהר שיכול להוביל לשינוי אופי ותדמית ומשהו בונה אישיות ואני כל כך כל כך רוצה וצריכה את זה. אז השנה אני לא אחרוש אחרוש אחרוש והשנה לא כל המגנים שלי יהיו מאה מאה מאה כי אני אסתפק רק במאה במתמטיקה וממש ממש לא אכפת לי מה יהיה השאר כי ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה זה חסר חשיבות וכמה זה אדיוטי ובכלל לא אכפת לי כי נמאס לי לדבר מספרים כל היום. אפילו באוושויץ ובכל שאר מחנות ההשמדה כולם אמרו שהם לא מבינים את המספרים הגדולים והסיפורים האישיים עוזרים להם ורק אני הקפואה המנותקת רגשית חושבת בלב ושוב כועסת על עצמי כי אני כל כך טיפשה, שמספרים זה הדבר הכי פשוט בעולם ורק מספרים יוצרים היגיון. שישה מיליון מה לא ברור בזה? זה שש כפול מיליון או שישים כפול מאה אלף ויש מלא ויברציות מה הבעיה. אחרי זה כבר מתחילה להתעכל בי העובדה שזה מישהו עם תחושות ומחשבות וסיפור חיים ושאיפות נורמליות כמעט כמו שלי ויש לו תווי פנים מסויימים וטביעת אצבע שהיא רק שלו ויש לו את סגנון הלבוש הייחודי לו והמוכר הקבוע שהוא הולך לקנות אצלו ירקות והרבי היחיד שהוא יעשה אצלו בר מצווה לילד הבכור, ואז יש בדיוק עוד אדם כזה רק קצת שונה עם טביעות אצבעות אחרות ואם זאת אישה אז יש לה את ההעדפה האם לקנות חצאית כתומה או אדומה או סגולה ואולי היא בכלל שונאת חצאיות שחורות כי זה נראה לה מתאים ליום אבל והיא ממש מיוחדת כמו כל אחד. ואז אני קולטת את כל השכבה שלי ובסופו של דבר כולנו ממש ממש מיוחדים, כאילו כל אחד וכל אחד מאיתנו מתעניין במשהו קצת שונה עם טעם קצת אחר בלבוש ויש לנו את הצבע והסוג של תפוח העץ שאנחנו הכי אוהבים ואת הסוג שבחיים לא ניגע בו. לא כולם מתים על "פינק ליידי" וסולדים מהירוקים החמוצים. ואז השאיפה הבאה שלי היא להכיר לפחות חלק מהם ולדעת דברים בסיסיים כמו מה צבע התפוח שהם אוהבים או הצבע שהם אוהבים באופן כללי, ומה הגובה שלהם ואיזו גזרה של מכנס הכי מחמיא להם ללבוש. אולי יום אחד אני אצא לבלות עם אחדים מהם שיהיו מיוחדים במיוחד ונשתטה המון כמו שנערים אמורים ואני כבר לא אבלה את שישי בערב בפתרון תרגילים במתמטיקה ופיזיקה ואני כבר לא אשקר לסבתא שאני יוצאת עם אנשים וכן, גם בנים וכן ממש כיף לי בחיים. הכול יהיה אמת, כן. השנה הכול יהיה אמת והאמת שלי היא זו שתוביל וזו תהיה האמת הכי פשוטה בעולם. מעכשיו אני אחייך לחיים ואצחק מול אנשים ואשיר קריוקי עם כולם ואזייף ולאף אחד זה לא ישנה. השנה אני לא אחייה במירוץ למאה ולא אגש למועדי ב' כי ככה חיים הכי בכיף ואולי מעכשיו המילה "כיף" תהיה המוטו שלי כי מה שווים החיים בלי הנאה? אנשים נולדים וחיים ומתים ועושים את זה תוך כדי חיפוש משמעות אבל המשמעות היחידה שאני רוצה עכשיו היא רצפים של הנאות טיפשיות ורגעיות כי בהן טמון כל הקסם ואני לא אהיה שוב בת 17 זאת תהיה הפעם האחרונה.

שנה טובה עולם יקר,

מור.