יום ראשון למסע- קרקוב.

1.

2. מתוך יומן המסע.

היום השני למסע- אוושוויץ- בירקנאו.

3.

4. פרוטזות ורגלים תותבות.

5. "אנשים חשבו שהם הולכים לחיות שם!" כלי מטבח.

6. בובה מתוך המוצגים שהם חפצים של ילדים.

7. העייפות מנעה ממני להתרכז בהסברים. ובכלל להגיע לאוושויץ על היום השני של המסע זה לא קל והייתי מנותקת לגמרי לכל אורך הסיור. אז צילמתי סתם כל מיני דברים שראיתי. המדריכה דיברה ואני הקלקתי על הכפתור. אפאתית וזה. 

8.

9.

10. הקיוסק של אוושוויץ.

11.

12.


13. ממש התלהבתי מהתמונה הזאת.

14. באיזשהו שלב נכנסנו למבנה של מוזיאון חדש שהקימו באוושוויץ. באחד החדרים הוצגו ציורים של ילדים מתקופת המלחמה, שאומנית העתיקה אותם על הקירות. הציור הזה גרם לי לחשוב על אמא אז שלחתי לה אותו.

15. בירקנאו

16.

17. קרון משא.

18. כאן קיימנו את הטקס "לכל איש יש שם" שבו כל אחד הקריא את שמות בני משפחתו שנספו בשואה והסריטו אותנו עושים את זה.

19.

היום השלישי למסע- קרקוב.

20. בית קברות קתולי שקבורים בו לוחמים יהודיים במלחמת העולם השניה. זה שיעמם את רוב המשלחת אבל אותי זה עניין מפני שעשיתי על החומר הזה הרצאה בכיתה ח'.

אחר כך הגענו למקום של הזמן החופשי והספקתי לקנות ממש מעט אבל לפחות קניתי והיה ממש כיף עם החברים. ואז שש שעות נסיעה לורשה.

היום הרביעי למסע- מיידאנק.

21. האנדרטה המפורסמת.

22.

23. תאי גזים. נשאר עוד הצבע הכחול מהגז.

24. גם באוושוויץ יש חדר מלא נעליים. אבל כאן זה שונה. ראשית, לא טרחו להודיע לנו מראש לאן אנחנו נכנסים, זה היה אולם ענק וחשוך ולפתע כשהתקרבנו למוצגים ראינו שמדובר באלפי נעליים. שנית, בשונה מבאוושוויץ, כאן האולם מסודר בשורות-שורות של סורגים ובתוכם נעליים, ולא בסתם ערמה, וזה נותן פרספקטיבה לכמות האדירה של הנרצחים. הרבה ילדים התחילו לבכות מההלם. הנעל הזאת משכה את תשומת ליבי כי האדום שלה עוד לא דהה והיא בלטה בין הנעליים שכבר השחירו.

25.

26.

27.

28. מיטת הטיפולים לאחר המוות.

29. הר האפר.

על הר האפר התקיים טקס של חצי מהמשלחת. היו חסרים דגלנים ובשל היותי ידועה ביכולת לעמוד ולהחזיק דברים התנדבתי לעמוד על הבמה. החלק הכי מדהים היה לשיר את התקווה, מפני שהיינו מעט אנשים על הבמה יחסית למספר האנשים בקהל, לראשונה ממש שמעתי את עצמי שרה את התקווה וזה היה מקסים. מאז, אגב, התחלתי לשיר את התקווה בכל טקס קצת חזק יותר.

30. יומן מסע מהיום הרביעי.

31.

היום החמישי למסע- טרבלינקה.

32.

33. האבנים שכל אחת מהן מייצגת קהילה שנספתה. אני וחברה הנחנו את הפרח שנתנו לנו בסמוך לאבן של הקהילה stopnica. בארוחת הערב התברר שזו עיירה קטנה במרכז פולין.

היום השישי למסע- סיור בעיר ורשה.

אנחנו משלחת "שומרת שבת" וזה אומר שלא יכלנו לנסוע באוטובוס בשבת אז הלכנו ברגל.

34. אחת האנדרטאות של יאנוש קורצ'אק.

לאחר מכן שוב קיבלנו שעה חופשית, אבל הפעם בעיר העתיקה וממש לא היה מה לקנות. קניתי צעיף ומזכרת לאחותי.

היום השביעי למסע- טיקוצ'ין ויער לופחובה. 

35. כל אחד קיבל תעודת זהות של אדם שנרצח מבני קהילת טיקוצ'ין ויכל לשמור אותו בתנאי שידליק נר נשמה בכל שנה ביום השואה לאותו נרצח. הכירו את פרומה סביצ'קובסקי.  

36. דרכם האחרונה של בני הקהילה. מטושטש כי זה צולם באוטובוס. התבקשנו מרגע העליה לאוטובוסים ועד להגעה ליער לשמור על שקט מוחלט ולא להחליף מילה.

37.

38.

39. יער לופחובה. כשהגענו הלכנו בשני טורים ישרים כסרגל לתוך היער- לכיוון הבורות. אוחזים בדגלים ובנרות נשמה. מלווים בשתיקה.

40.

41. האנדרטה לזכר המורדים מגטו ורשה. המדריכה ציינה את רחל זילברברג, שעליה עשיתי את העבודה ממזמן, ואמרה על הרבה דברים שאמרתי שקראתי שהם לא נכונים.

42. הב' מסמלת בראשית וגם ביוב. המדריכה התלהבה מכך שזכרתי את הסיפור של קז'יק שהוביל אנשים אל מחוץ לגטו דרך תעלות הביוב. פאדיחות רק ששכחתי אז את שמו.

43. האנדרטה הידועה לזכר מרד גטו ורשה.


הלוואי שהייתי יכולה להשתפך כאן בפוסט מלא תובנות מהמסע, אבל זה מרגיש עלוב מדי.

אל תוותרו על הנסיעה הזאת, בכל אופן.