נדמה כי השלכתי סלע עצום במימדיו לעבר תהום (אז-מה-אם-בטח-אני-לא-עוברת-את-השבע-מאות-וניגשת-שוב-למרות-שהסימולציות-היו-טובות-יותר-ואוף)

ופתאום הכול קל כל כך.

עכשיו אפשר להתחיל באמת.

הדבר שאני הכי גאה בעצמי לגביו בשבועיים האחרונים הוא כמות האנשים שהצלחתי לנהל איתם שיחות חולין נחמדות ולא משעממות בכלל וזה גרם לי להרגיש כל כך רגילה וכל כך התגעגעתי לתחושה הזאת.

השנה זאת ככל הנראה תהיה שנת היישומים, ומשהו בי נורא רוצה להרגיש כאילו עכשיו סיימתי את כיתה ט' ואני מתחילה את כיתה י' על הצד האחר. ויש לזה יתרונות כי למדתי המוןהמוןהמון בשנתיים האחרונות אבל החסרון הוא שהזדקנתי בשנתיים וזאת לגמרי ההזדמנות האחרונה שלי לפרק הזמן הזה. וזאת גם הזדמנות שקשה להרוויח.

מחר בריטניה ושמים את החיים על start over.