- במבחן בשיעור ספורט סגרתי על תוצאה של 21:45 דקות. בערך 2800 מטר(?)

- ואז ביום חמישי אני ואלה שנבחנו בשלישי לא היינו צריכות להשתתף אז היה לנו שיעור חופשי.

- בפיזיקה עשינו מעבדה שזרקה את אלה מאיתנו בעלי הזיכרון הטוב לימי כיתה ח' העליזים. מרכיבים מעגלים חשמליים בחדווה (רק שעכשיו גם צריך לדעת את הפרש הפוטנציאלים שגורם לזה ומה לעזאזל?!) גם השתחררנו שעה קודם.

- במתמטיקה ישבתי עד 12 בלילה כדי לסיים את כל שיעורי הבית ולהוכיח למורה שאני לא מעופפת ופתרתי את התרגיל הכי קשה ברשימה ואז איך שבאתי אתמול לבית ספר אמרתי לה שאני פותרת אותו על הלוח (ופתרתי נו).

- שרטטתי לפני המבחן במתמטיקה כאלה פירמידות ענקיות על דפי משבצות, ואז צילמתי לעצמי מלא עותקים מהן כדי שאני לא אצטרך לשרטט פירמידה חדשה בכל פעם. המורה חשבה שזה רעיון אדיר ולקחה וצילמה אותן לכל הכיתה. וגם רשמה עליהם את השם שלי למרות שביקשתי שלא. "אני סופרת צללים", אמרתי בצחוק. והיא חייכה, "אני יודעת".

- היה לנו יום מגמה עם סרט והרצאה של אריק זאבי שהתפדח לדבר על הפאדיחה בלונדון ולמרות שההרצאה שלו הייתה מלאה בקלישאות שחיבבתי קצת היה לי קשה עם זה שמי שבא להרצות לנו על התמודדות עם כישלונות והצלחות סירב לדבר על הכישלון הגדול ביותר.

- יצאתי לריצה עם חברה טובה.

- לקחו אותנו מבית ספר להצגה "אנטיגונה". היה נחמד אבל מוזר כי העיבוד היה נורא חדשני.

*אני כבר לא פה

"איזה אופטימית את."

"חחח כן. אני אופטימית."

"את באמת אופטימית. שמתי לב. מאיפה זה בא לך?"

"מהלב." אני עונה בצחוק. אבל מתכוונת באמת.

oh yeah! back in the game!