הזדמנויות הן לא משהו שאתה מקבל, אלא משהו שאתה נלחם כדי לקחת. |
 כינוי:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2014
ככה לא עוברים טסט
אני חושבת שהשינוי הכי משמעוצי וחיובי שעברתי השנה הוא שהפסקתי לפחד מכישלונות. אז נכון שהדמעות כבר ממש דגדגו לי את העפעפיים כשדיברתי עם ההוא שהיה איתי בזוג אבל חסמתי אותם וגם את הגרון החנוק. מה היה הקטע עם המדרכה, הוא שואל אותי ואני פורצת בצחוק, לא יודעת, באמת לא יודעת מה הלך שם! פעם הייתי חייבת להיות בפסגה של כל הר שדורש כישורים אינלקטואלים כדי לטפס, וזאת לא משימה פשוטה במיוחד כשאת לומדת בכיתה עם כל הגאונים. היום זוויות המבט הן שונות ולכן גם המטרות וניתוחי המוח שעושים בדרך, והיום אני לא בתחרות עם אף אחד כי מצאתי רכסי הרים אחרים שאת הקצה שלהם אכבוש ושמהם אסתכח על הנוף, ולכן לא אכפת לי להגיד, אחרי השיחה שאקבל מהמורה בשעה שלוש כמובן, נכשלתי טסט ראשון. נכשלים כישלון מכשולים נכשלנו. נכשלתי. זה כל כך רגיל ולגיטימן שאני לא מוצאת סיבה לעיניים שלי להיול רטובות, זה כל כך זטנדרטי שהלב שלי כבר לא הולם בחזקה עם כל מחשבה. אין ממש מה לעשות עכשיו, זה קרה, וזה היה צפוי. אני תמיד אמרתי, מאז שהגיע התאריך, שאני שאה לטסט ראשון רק כדי לחוות, לא לעבור. טסט שני לא כולם חווים אבל בראשון כולם נתקלים וכולם מתמודדים עם הלחץ ועם הצורך הכמעט בלתי נשלט לבקר כל חמש דקות בשירותים. ההיסטריה מרקיעה שחקים אבל אני צריכה לשמור על פאסון, מול הטסטרית הקשוחה שאומרת בקור ימינה ושמאל ומעיזה לגעת לי בהגה למרות שיכלתי להסתדר לבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
