- שעתיים חופשיות.

- הלך סביר במבחן בלשון.

- ראיתי שוב את הסרט "התחלה".

- הפלאפון שלי לא עובד, וזה טוב כי אני לא יכולה לתקשר עם הסביבה, לא רק פנים מול פנים אלא גם דרך הטלפון.

- החלטתי שזהו ואני מתחילה לסתום את הפה ולא לטחון כמו פרה. יום מס 1 הוכתר בהצלחה.

כבר יומיים אני באה לבית ספר עם החורים הפעורים האלו בבטן שכולנו מכירים אבל אף אחד לא טורח לכנות אותם בשם, כמו "חורים שחורים", למשל. זה מטריד, אבל ככה זה כשמונעים ממך לומר מה את חושבת ומה את מרגישה, ואת יודעת שכדאי להימנע מכך בעצמך. לפחות בשיעורי טכ"ם זה לא קורה, רק עוד חצי שנה וזאת תהיה כיתת האם שלי ואולי החורים בבטן ייסתמו, אבל רק אולי.

לפעמים כיף להיות ברבי טיפשה.

"אני חושבת שמאחורי כל אדם עומד סיפור קשה שאף אחד לא יודע"- חברה שלי, והיא צודקת.

במרחב האינטרנטי זה קשה להגיד דברים שאתה רוצה לומר. אני יודעת את זה מנסיון. זה נראה לכם אנונימי ואינטימי אבל זה לא. וזה מה שגרם לכל התהפוכות שעברתי ושעיצבו את האופי שלי, בשנה האחרונה. זה מצחיק, כי התהפוכות האלה הולכות ונמשכות למרות שאני מאוד מאוד משתדלת שלא לכתוב דברים רעים על אנשים שאני מכירה, גם כי אני יודעת בוודאות על אנשים שאני מכירה שקוראים פה, אבל גם כי אני לא יודעת בוודאות על אנשים שעשויים להגיע לכאן ללא כוונה ולהתקל בטקסטים המזעזעים שלי. אז אני נזהרת, כי פעם לא נזהרתי וחטפתי בראש, ולא רק בראש, אלא גם בלב, וגם כמה מכות מתחת לחגורה ואולי איזה סכין או שניים בגב. יכול להיות שזה הגיע לי, אבל זה לא משנה את העובדה שאני, עם "דברים שבאמת שרציתי לומר", גמרתי.

5 דברים טובים שכאלה.

- כל היום הייתי קצת מדוכאת, עם חור פעור כזה בבטן ובחילה שקטנה וגדלה בכל עת, ושיעור טכ"ם, כהרגלו עשה לי טוב, הפך אותי ליצור החופר הזה שאני תמיד, זאת ש-99% מהזמן מדברת בשיעור וחוטפת מהמורה, וזאת שאכפת לה ולא אכפת לה והיא מעצבנת ברמות.

- אני מתבטלת במקום ללמוד למבחן בלשון ולא אכפת לי.

- עזרתי לאחרים ללמוד למבחן בלשון, זה קצת להתכונן.

- נעדרתי מחצי משיעור מתמטיקה.

- הלכתי עם הסווטצ'ר החדש מהאנס שקניתי ביום שישי.

שבוע.

- מגע עם אנשים שאני לא מכירה טוב.

- להסתכל בעיניים של מישהו שעשה לי רע בדרך כל שהיא ולא יודע שאני יודעת את זה.

- לדבר על דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. אני רועדת כשאני עושה את זה.

- לראות מישהו יקר לי עצוב ולא לדעת מה לעשות.

- להיות עם אנשים ולהרגיש בודדה.

- הדקירות של המצפון אחרי שפגעתי במישהו שחשוב לי.

- המחשבות עליו.

- שתיקה לזמן ארוך.

- לקבל דברים שאני לא ראויה להם.

- מישהו שנותר לך טינה.

- אירועים רבי משתתפים.

- שיחות רבי משתתפים.

- לאהוב ולא להיות נאהב בחזרה.

- קבלת החלטות.

- הפסדים.

- מוניטין רע.

- כישלונות.

- להפגין חוסר טאקט.

- המורה לטכ"ם הסכימה עם הטענה שלי והעלתה לי את הציון מ-95 ל-98.

- הדבר היפה הוא שהיא אמרה שזה לא משנה לי את הציון בתעודה, מה שאומר שאם במבחן הקודם קיבלתי 100, הרי שהציון בתעודה הוא גם כזה.

- ארוחת ערב עם חברות בבית קפה (והיכרות עם החבר של אחת מהן).

- שיחה מעניינת בנבכיו של שירותי בית הקפה. כלומר, הפסדנו חצי מהתחקור שעשו לו, לחבר, אבל השיחה הייתה שווה את זה.

- חוויתי, בנוסף לכל, את השיחה הכי מצחיקה בעולם, בדרך חזרה מבית הקפה, עם חברה, ידיד מכיתה וידיד מהכיתה של טכ"ם.

שבוע טוב.

עריכה 14:07

מה יש לי בתיק? (ההוא שהשאלתי מאמא לזמן בלתי מוגבל פשוט כי התאהבתי בו).

- פלאפון, עד שהשגתי אותו. קראתי לו על שם המרצה שלי באוניברסיטה.

- מסרק + מראה.

- אדויל. בדרך כלל אני לא מסתובבת עם זה אבל המחזור...

- קרם לחות, כי אני לוקחת כדורים שמייבשים את העור.

- שפתון ליובש וליפגלוס, מאותה סיבה.

- טיק טק תפוז, בחיים לא תתפסו אותי בלי.

- דיסק און קי, טכ"ם או לא טכ"ם?

- ארנק עם רב קו וכרטיס סטודנט ודברים טובים אחרים.

- מפתחות עם מחזיק עם תמונה שלי מגיל 3.

- דוגמית של בושם, למקרה שמישהו חתיך עובר באיזור. סתם נו..

- מראה + טמפונים, כי זה לא סדיר, כל הסיפור שם, ותמיד טוב שיש.

- משקפי שמש, אני הולכת עם משקפי שמש לכל מקום (גם בחורף) מאז כיתה ד'. הם עברו אבולוציה ארוכה, כי אני שוברת משקפי שמש סידרתית.

-טישיו. כי אני אלרגית לכל עונות השנה.

פרוייקט "מה יש לך בתיק?"

לההוא- המרסק / שובר / מנפץ, שכבר למען האמת כבר לא מאוד אכפת לי מהקיום שלו וכבר לא מאוד קשה לי לדבר עליו או איתו, יש חברה. היה לי הרבה פחות אכפת מזה ממה שחשבתי שיהיה אכפת לי, אבל זה לא הנושא העיקרי. החלק היפה שבסיפור הוא שחברות שלי הראו לי תמונות שלה, ואז אמרתי להן שהיא נורא דומה למישהי שאני מכירה ויש להן אותו שם משפחה, אז ביקשתי מהן לבדוק ברשימת האחים שלה בפייסבוק (הייתי עושה את זה בעצמי אילו היה לי אחד כזה) ומסתבר שכן, החברה הזאת היא אחות של מישהי שהייתה איתי פעם בטניס והתידדתי איתה. הקשר התנתק אחרי שהיא עזבה, אבל צירוף המקרים הזה שיעשע אותי מאוד, סוג של ריכך את המכה שממילא לא הייתה מאוד כואבת, כי בסך הכול עברו כבר יותר מארבעה חודשים, ואני כבר לא מצפה לסליחה וכבר לא אכפת לי.

חוץ מזה,

- קיבלתי 100 בחלק של האלגברה במתמטיקה ואני מצפה לחלק של הגיאומטריה על מנת לעשות ממוצע.

- קיבלתי 95 ב'יסודות מדעי המחשב'.

- 91 בהיסטוריה. הקטע היפה פה הוא שמדובר בציון השני הכי גבוה בכיתה, והמורה מ א ו ד קפדנית.

- הייתי במסיבת בר מצווה של אח של חברה טובה.

- פעם ראשונה שלא הפסדתי 3-0 במשחק בטניס. הפסדתי 3-2.

- אמרתי משהו חכם (וזה לא קורה הרבה) בשיעור גיאומטריה והמורה אמרה שזה היה מבריק וזה שיפר לי את ההרגשה לכל המשך היום.

- קיבלתי 100 בטכ"ם (החלק של האינטרנט) מבלי להבין כלום! היה זה רק רווח קטן ומיותר שכמעט הפריד ביני- הפרפקציוניסטית למאה המיוחל, ומי שמבין קצת במחשבים יודע שאפילו טעות מהסוג הזה יכולה להכשיל פרוייקט שלם מלעבוד. אז המורה, שלא היה נראה שהיא מבינה הרבה יותר ממני, חיפשה אחר הטעות ומצאה אותה ואמרה לי להתפלל שזה מה שיגרום לאתר לעבוד- וזה עבד!

- הלך לי טוב במבחן במתמטיקה- באופן סופר מפתיע, אפילו סיימתי 20 דקות לפני הזמן, מה שהותיר לי הרבה זמן לבדוק ואני מקווה שהצלחתי הכול.

- לאבא שלי היה היום יום הולדת- אכן, יש לו בהפרש של שבוע בדיוק מאחותי, וקנינו לו שעון עם תמונות של כולנו, והמוכרת שהכניסה את התמונות לשעון הייתה בטוחה שאבא שלי צלם כי הוא מצלם באמת יפה.

- יש לי מחר הרצאה של מישהו שזכה בשיא גינס בזיכרון. אנסה לזכור מה הוא אמר...

האיכות נוראית בגלל ישרא, אבל התמונה המדהימה הזאת תלויה בחדר שלי וגורמת לכל מי שמבקר בו לפעור את פיו בהתפעלות.