זמן הוא משחת שיניים שנגמרת

או לק שמתקלף

זמן הוא שידה שמתאבקת

ומעילים שמתייבשים אחר הגשם השוטף

זמן הוא דברים נדושים כמו

ימי הולדת וחילופי עונות

זמן הוא גם תאריכים מדוייקים אבל

גם סתם ימים שעוברים בזריזות

זמן הוא שיערות שגדלות וצריך לגלח

הוא לחכות כל חודש לתאריך המדוייק של המחזור

זמן הוא חזה שצומח

ילדות קטנות נעשות נשים בקצב

לא מביטות לאחור

זמן הוא שמחות קטנות

המהירות שבה נגמר חטיף מתוק

ואיך שהוא טס כשנמצאים עם מי שאוהבים

הרגע הזה שאחרי הבדיחה שכבר פורצים בצחוק

זמן הוא השניה הזאת של ההתאהבות

איך שזיקוק דינור ניצת לו בלב

זמן הוא מאית השניה לפני הנשיקה הראשונה

כשהקרביים נמעכים מתוך התרגשות וכאב

זמן הוא המהירות הבלתי נתפסת

שהוא חולף בעת מבחן

והאיטיות הבלתי נשלטת

שהוא מזדחל בעת שיעור

בלאגן.

 אני כן חושבת שצדקתי בהשערה שלי שצריך לפרק ארמונות מחול כדי לבנות את אלה מהפלדה. אולי בכל זאת אני אצליח לסיים בלי חרטות. אולי בכל זאת לא-הכול לא-נכון.

בעולם הבודד

נפשות עלובות חוצות את הדרך

מפזמות

במקצב אחיד

בנקישות על דלתות נעולות

בשולי השביל

מנגנות

על גיטרות מחלידות

ותופים קרועי עור

ופסנתרים מחוסרי קלידים

שעמדו מיותמים עד כה

כולם מצאו חיים

בעולם הבודד

כולם פוסעים בדרכם

אל גשר אחד שעומד על תילו

(בקושי) בוהים

באוויר הפתוח

שדות חרושים אל מולם

כחלק מנוף אוטופי

משפט מתוך אגדה

שמעולם לא סופרה

בעולם הבודד

נפשות עלובות

מול דלתות

שאינן נפתחות

על גשרים

שתמיד רועדים

פוסעים

על שבילים ישנים

זה רק סיפור אגדה

לוחשות הרוחות.

יותר מדי שירים וסיפורים נכתבים

על חילופי העונות ועל חורף

כולם מדברים על הגשם

סופת רעמים שיוצרת תחושה קודרת

סופרים כותבים זאת תוך מתן דגש

על תיאורים של נופים רחבים

שעוברים שעבוד לטיפות

משוררים מפזזים בדימויים מלנכוליים

של פנים ושל חוץ על טהרת השלגים

אף אחד לא מדבר על

שדים פנימיים

אף לא מילה אחת על

החשכה.

(ביאליק הזה עושה לי לא טוב).

10:15

אני נכנסת לחדר גדול גדוש במסכי מחשב שביניהם חוצצים שחורים. פותרת 30 שאלות תוך כדי שאני מתפללת שיהיו אלה שאלות שכבר ראיתי ופתרתי או שאלות שההיגיון הבריא מסייע בפתירתן. מנחשת כמה, ובחלקן מחייכת חיוך זחוח תוך קריאה, הרי את זאת פתרתי כבר שבע פעמים, אני חושבת. חמש הדקות הכי מלחיצות בשבוע האחרון שלי חלפו לאיטן כשישבתי וחיכיתי שיקראו בשמי. דף משודך לי לטופס הירוק. שלוש טעויות. תוצאה: עבר. 

17:15

שיחת טלפון. חצי נוזפת חצי ידידותית. איך פיקששת את כל השאלה הראשונה? נשאלת השאלה מבעד הטלפון. זה לא אשמתי, אני עונה ובטוחה שהחיוך העייף נשמע בקולי, זה כי הייתה לכם טעות בסעיף השלישי וזה הוריד לי את כל הביטחון שגם ככה לא היה גבוה. ולא, אין לי בעיה בלוגריתמים, אני עונה לשאלה הבאה, זה דווקא היה החלק שידעתי הכי טוב. כמה נורא בכלל המבחן הזה? שבעים ושלוש, אומרת לי המורה למתמטיקה, אם זה הגרוע שלך אז המצב טוב, אבל מור תתאפסי על עצמך, היו במבחן הזה הרבה מאיות וגם את תלמידה של מאה. לא נורא, יהיו עוד מבחנים. תודה, אני אומרת, שבת שלום ומנתקת.

21:15

הבית של סבתא הוא מקום שקצת קשה לי להיות בו אבל זה למטרה טובה ואף אחד לא יעשה את זה במקומי והיא קנתה לי חזיות ב-420 שקל ובלי קשר לכך היא הסבתא הכי טובה בעולם בהתחייבות ולכן אני עומדת להעביר את כאן את הלילה. 

סופשבוע נחמד ושלוש וחצי שעות של שנת צהריים.

לאט לאט הכול מתחיל.