נטשתי לארבעה ימים של חרישות פיזיקליות. אבל דפקתי שאלה שלמה במבחן, לא רוצה לדבר על זה.

אני מרגישה נורא אם עוברים לפחות יומיים בהם אני לא כותבת כאן, גם כי אני שוכחת דברים טובים וגם כי רע לי ממש ממש ממש ממש ממש.

- לאבא ואמא היה יום נישואין, הם לא חגגו בשום דרך כי יש עכשיו בלאגנים שהמקום לדבר עליהם איננו כאן, אבל אני ואחותי הבאנו להם את המתנה. מפני שהם רצו לנסוע לחו"ל וזה לא יצא, קנינו להם כמה דברים שיראו להם שאנחנו צריכות אותם כאן בארץ, עם הסבר. בסוף הוספנו תמונה שלנו עם הכיתוב "כי אנחנו חמודות".

- היה יום הורים של הסמסטר. המורה נתנה לי כמה מחמאות מופרזות, שמצד אחד זה החמיא לי אבל מצד שני רציתי להקיא. כי חלק מהמחמאות לא ממש נכונות כמו עם הקטע הזה שאני ממש צנועה ונעימה ושקטה. אני לא אוהבת אותי כמו באגדה על "נרקיס", אבל צנועה זה ממש לא מה שאומרים עליי, גם לא שקטה, וואו.

- ביום חמישי אחרי שבועים איומים, היה שיעור טניס, שהלך ממש ממש טוב!

- אתמול אחרי הטניס הראיתי לאישה מבוגרת וחביבה איפה נמצא המקום שאליו היא רצתה להגיע והיא אחלה לי ש"יברך אותי האל".

- סיימתי את הדו"ח מעבדה בפיזיקה, חלק לקחתי משל חברה שלי כי היא קיבלה 98, אבל הרוב עשיתי בעצמי ועבדתי עליו היום במשך שעות.

- היום בבוקר אני וחברה הגענו לבית הספר והתיישבנו ליד מעבדת המחשבים אבל לא היה שם אף אחד, אז היא צילמה אותי בפוזה מפחידה. תראו, הנה אני:

השבועות עוברים לי כל כך מהר, רק אתמול היה יום ראשון ועכשיו כבר שישי בלילה, רק השניה התחיל חודש נובמבר והנה כבר החודש הבא. הכול כל כך ריקני. אני לא אומרת את זה מבחינה רוחנית כזאת, ולא כי אני רוצה אקשן בחיים. אני רק מבקשת משהו שיתן לי את היכולת להבדיל בין יום למשנהו. סדר היום שלי כל כך סכמתי, כל כך כלום. מצב הרוח שלי מתקדם בתאוצה שלילית לעבר קו ה-0, חשבו כעבור כמה שניות מור תתרסק על ציר ה-X ושרטטו ציר מהירות- זמן בהתאם.

פשוט, הכול כל כך אותו דבר שהכול נהיה חסר טעם. מור מכינה שיעורים, כולם מעתיקים ממור שיעורים, מור לומדת למבחן הזה, מור לומדת למבחן ההוא, מור לא מבריזה אף פעם מבית הספר ומור מקבלת את המאה הראשון שלה במתמטיקה חמש יחידות, ומור עושה את זה ומצליחה בזה ולא נכשלת כי היא מכינה שיעורים בכל המקצועות. איך את עושה את זה, מור? איך יש לך זמן? אה מור? אולי תעזרי לי בתרגיל הזה או תסבירי לי את החומר ההוא? כי את טובה בהכול.

אני טובה בהכול חוץ מבזה. חוץ מבלהיות.

- כן, גם אני הייתי בטוחה שמדובר במתיחה גסה, אבל לא. קיבלתי 100 יפה ועגול.

עם כל הרעש והצלצולים שאני עושה בנוגע למתמטיקה, מדובר במבחן הראשון מאז כיתה ו' שקיבלתי בו 100, אז ודאי תבינו למה ההתרגשות שלי הייתה אין סופית.

- המורה למתמטיקה שלי משנה שעברה שאלה אותי כמה קיבלתי ואז אמרה "אני עוד אתחיל להצטער שאבדתי אותך". היא גם נתנה לי עצה ידידותית בקשר לחומר שאני הולכת להשתמש בה.

- הייתה לנו הרצאה של ח"כ על שעה של אנגלית.

- היום הלך לי טוב במבחן בלשון.

- אמא חזרה מאיזה כנס של העבודה והביאה לי המון מתנות שהיא קיבלה שם.

- הגשת העבודה בפיזיקה נדחתה ליום ראשון.

- אני ואחותי מצאנו רעיון ממש חמוד למתנת יום נישואין לאבא ואמא. לא אציין אותו כאן למקרה שההורים שלי קוראים כאן (חחח זה מצחיק כי אם ההורים שלי באמת קוראים כאן, אני צריכה להיות מאוד מודאגת בלי שום קשר לימי נישואין).

- אתמול סיימנו בשעה החמישית(!!!) כי הייתה אספת הורים.

- ולי לא הייתה, כי קבעתי עם המחנכת ביום שלישי, ולכן לא הייתי צריכה לחזור אחר כך לבית ספר.

- אמא לקחה אותי לשופינג אחרי אולי חודשיים שלא קניתי כלום והשלל החדש הוא המון סוודרים חמודים ושלוש חזיות.

- בשעה טובה ומוצלחת החלפתי ללק כחול. הוא אחד הלקים הראשונים שרכשתי ורק עכשיו התחלתי ממש להתלהב מהצבע שלו.

- מאז המבחן במתמטיקה לא עסקתי בשום דבר שקשור ללימודים והרגשתי קצת השתפרה.

אני חושבת שאני עומדת לאבד את זה.

אני עצובה.

אני לא מוותרת, עדיין לא בכל אופן.

שבת שלום!

ותודה לאלוהי המתמטיקה שהביאוני עד הלום!

- אתמול בוטל שיעור ספורט.

- המורה לאנגלית התלהבה מכך שהייתי בין היחידים שהשתתפו בשיעור על השיר "As I grew older" ומהניתוח שעשיתי לשיר. (אני אמרתי לה שלדעתי זה ממש "to torture the poem"- בדיוק מה שביל קולינס ביקש מאיתנו לא לעשות בשירו "Introduction to poetry".

- היום בסוף שיעור אנגלית ניקינו את השולחנות לקראת אספת ההורים, ועכשיו השולחן שלנו הוא היפה ביותר במזרח התיכון.

- המבחן הלך מושלם, פשוט מושלם! כל התשובות שלי התבררו נכונות ואני מאושרת.

- סיימנו בית ספר לפני הזמן בגלל המבחן במתמטיקה.

- היום יש יום הולדת לחברה שלי, אז בערב אנחנו נפגשות אצלה.

הכירו, זה טופס המבחן שלי.

למרות שהייתי הראשונה בכיתה שסיימה את המבחן, סרבתי לחרוג מהבטחתי "לעולם לא להיות הראשונה שמגישה מבחנים" וחיכיתי שכמה יגישו.

בסוף זה גם השתלם לי. כי כמה דקות אחרי שהמורה אמרה לי: "נו! תפרדי כבר מהמבחן", מצאתי טעות בשרטוט של הפונקציה בשאלה שתיים ותיקנתי אותו.

בכל מקרה, מהטופס עצמו לא הסכמתי להפרד. רשומות בו התשובות הסופיות והתלהבתי לגלות שהן שוות למה שיצא לאחרים.

המקלדת שבמוחי כבר התחילה לתקתק שורות ראשונות לפוסט יום ההולדת שלי. הוא יחול בקרוב ומפני שהתקתוקים החלו כהרגלם בזמן הכי לא מתאים, באמבטיה (או כשישנתי? בקיצור איפשהו לא מתאים), שכחתי אותם. אבל על דאגה, השתפכויות נפש לשלוף מהשרוול- לא חסר לי. גם ככה כבר אמרתי לכם שיום ההולדת של הבלוג חשוב לי יותר מהיום בשנה שבו נולדתי, זה סתם יום. בקיצור, מתנות יתקבלו ב-21.8. חחח.

- מישהי בהקשר מסויים אמרה עליי שאני מנומסת, וזה נחמד.

- היום היועצת עשתה לנו דמיון מודרך. זה היה ממש משעמם, אבל לפחות לא דורש הקשבה כמו בשיעור.

- אבא חזר מחו"ל וקיבלתי עגילים לא מכוערים.

- תרגלתי מתמטיקה כמעט כל אחר הצהריים והלך לי נחמד ביותר.

- משהו מאתמול בערב: אהבת חיי נחתה בארץ! הפגישה הראשונה שלנו הייתה בפריז. הייתה זו אהבה ממבט ראשון אבל היא לא מומשה בגלל מגבלות המרחק, ומפני שלישראל כל הדברים הטובים מגיעים בסוף, עד אתמול.

היד הפחות מכוערת שייכת לחברה שלי (היי! זה לא הלק האדום שלי?!)