- פתרתי תרגיל בטריגו בשיעור מתמטיקה שהמורה אמרה שמי שפותר אותו, זה אומר שיש לו חשיבה של 5 יחידות.

- הייתה לנו מעבדה סופר מגניבה בכימיה.

- היינו מעט ילדים בכיתה בשיעור מתמטיקה כי הכיתה השנייה שלומדת איתנו יצאה לקבל תעודות זהות והמורה חצי מהזמן לא הייתה בכיתה אז רוב הזמן שיחקנו איש תלוי ואני שמעתי מוזיקה באוזניות.

- אני לא דואגת מהמבחן בספרות למרות שבקושי התחלתי ללמוד.

- בשיעור ספורט העפתי את הכדור בכדורעף כל כך גבוה שהוא פגע בתקרה של אולם הספורט. וזה קרה פעמיים, ובשניהם זה היה מצחיק באותה המידה.

יומולדת שמח לחוגגים כל 4 שנים.

- סימתי רודף העפיפונים. במילה אחת- שיא השלמות. כל כך התאהבתי בספר, שגמרתי אותו תוך ארבעה ימים, אני צריכה להבחן עליו ביום חמישי.

- הצלחתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לעשות שני מבחנים בשני מקצועות שונים באותו יום.

- ולמרות שהיו לי 3328974 הזדמנויות לרמות במבחן בתנ"ך כי היינו רק אני וחברה שלי בכיתה לבד, לא עשיתי את זה.

- עכשיו אני חושבת שכבר אפשר לספר- אני מועמדת למשלחת לגרמניה שתצא בחופש הגדול.

- היום בדרך הבייתה מהאוטובוס, כשחיכיתי במעבר חציה, שני אנשים במכונית עברו ואמרו לי שאני יפה. כנראה שהם היו זורקים את זה לכל אחת שהם היו רואים ברחוב, אבל בכל זאת חייכתי אליהם.

לפעמים אני רוצה לפתוח פייסבוק.

אבל לא.

השאלה. או (כמו שאומרת המורה לתנ"ך): הבעיה התיאולוגית-

האם ללכת או להבריז מהטיול לכנסת וקבלת תעודת זהות ביום ראשון.

לשם כך נתגייסו שני החברים הכי טובים שלי. או: פיצולי האישיות שלי-

למה כן ללכת- בורוד.

למה לא ללכת- באדום.

טוב מור, חמודה שלי, כולנו יודעים כמה את לא רוצה ללכת, ובינינו, את צודקת. כי למי יש כוח להגרר בכנסת ישראל אחר מדריך מיוזע (חסר אונים בשנות ה-20 לחייו במשך יום שלם, כשכבר עשית את הסיור הזה בכיתה ח', ואחר כך לקבל כרטיס עטוף בכחול שלא שווה כלום עד גיל 18?

ואם הוא חתיך, המדריך?! עזבי חתיך. בגיל 16 התעודה שלך תשמש אותך לצפייה בסרטים מעל גיל 16 בקולנוע, שזה תכלס כל מה שאת צריכה כרגע, לא?

החלק העצוב הוא שיש לך עוד כמעט שנה עד 16. התעודה לא מועילה לך בשום צורה כרגע, מה דחוף לך ללכת לכנסת להביא אותה? ובעצם, מור, אם כבר פותחים את הקלפים ומקלפים את השכבות, אולי הסיבה שאת לא רוצה ללכת לא קשורה בתעודת הזהות עצמה...

(אני): מה אתה רומז?

לא רומז, אומר במפורש, הרבה יותר ממה שאת איי פעם תוכלי להגיד. את לא רוצה ללכת, לא בגלל התעודה, אלא בגלל מי שמקבל אותה ביחד איתך.

(אני שוב): כלומר?

את יודעת, כל הכיתות שיוצאות ביום הזה, אנחנו יודעים כמה לא כל לך וכמה את רגישה.

בכיינית! בגלל זה לא ללכת?! בגלל כמה אנשים שקשה לך לראות? את באמת חסרת אופי? ולחשוב שקסם כמוני מסתובב לך בתור המוח...

זה כמה אנשים שהכאיבו לה, כמה אטימות צריך לגלות בשביל שלא יהיה לך אכפת!

(אני): תרגעו! זה לא קשור לזה, אני לא רוצה ללכת.

את לא יותר מסתם אפסית! כל כך רגישה ובכיינית! בלי שום קצה של עמוד שדרה! בגלל זה לא תלכי לכנסת, כי את פחדנית וכי אכפת לך כל כך מי אומרים ומה אומרים ואכפת לך מה חושבים עלייך? את גורמת לי לרצות להקיא. מותק, זה הכנסת ולמרות שיושבים שם כמה עצלנים שאוכלים את המיסים שאבאמא משלמים, זה מקום חשוב. ומילא פיספסת את הטיול הקודם לכנסת, כי לא יכולת לבוא, ניחא. אבל פה, אנחנו מדברים על תעודה הזהות שלך. אבא בעצמו אמר לך שזה מה שעושה אותך לבוגרת ואל תשכ...

אויייש נו! שום כרטיס מפלסטיק עם התמונה שלה לא יעשה אותה לבוגרת!

לא, אולי לא זה, אבל לעשות את הדבר הנכון כן יהפוך אותה לאחת כזאת. מקסימום תלכי לבכות בשירותים אם באמת לא תוכלי להתמודד עם זה יותר.

ביננו, כבר הספקת למרר בבכי כך בבית הספר, גם בשירותים של הכנסת את רוצה לעשות את זה?

למה, הם קדושים מדי בשבילה? אפשר לחשוב, אם יהיה לה רע, היא תבכה, תוציא קצת עצבים, בכי לא הרג מעולם אף אחד. מור, תפסיקי לפחד. תפתחי עמוד שדרה, תשימי רגשות ומכאובים בצד.

ממתי את בעד לשים רגשות בצד, הא? הפיצול שכל החיים שלה גורם למור להסתמך על הרגש ולפעול לפיו. לא כיבית את הרגש כשהיה צריך ונתת לה לעשות טעויות והכאבת לה למצפון רק אחר כך. רגשות זה חשוב, ומור, את יודעת את זה.

אז אתה טוען שהיא צריכה להבריז.

כן.

נו טוב, אולי אתה בכל זאת צודק בטיעונים שלך, ולמען האמת אתה מתחיל לשכנע גם אותי בצדקת דבריך. אבל בעצם מור, זה הרי ברור לך שתלכי, את חננה.

אז כנראה שהולכים וזהו.

אני כל כך לא רוצה.

5 דברים:

- המורה הציעה לי היום משהו שאני לא יכולה לשתף כאן כי אנשים שמכירים אותי קוראים ומילא שפכתי פה את הלב שלי (מה שהבטחתי לעצמי לא לעשות) אז אני לא אספר פה כי המחנכת ביקשה שאשמור את זה בסוד.

- התחלתי לקרוא "רודף העפיפונים". לשיעור ספרות, במקום "אל תגע בזמיר". פעם ראשונה בחיי שבכיתי מספר.

- קראתי את הספר גם במהלך שיעור טכ"ם והמורה תפסה אותי אבל אחרי זה אני והחיוך המתרפס שלי הלכנו לבקש סליחה ונוכחנו לדעת שהיא כלל לא כועסת.

- הצלחתי תרגיל בשיעור  טכ"ם בלי להבין מה אני עושה.

- אני אתחיל ללמוד עוד מעט למבחן בתנ"ך כבר שנתיים שלא למדתי למבחן יותר מיום לפני.

שבוע טוב וסליחה על היותי פוסטמת על.

- סיימתי את המבחן קורס באוניברסיטה. היה טוב יחסית ואני מקווה להיות מרוצה מהתוצאה. עכשיו כל החומר תקוע לי עמוק עמוק בראש וכל פעם שמישהו מזכיר משהו, זה ישר מתקשר לי למושג מהחומר ואני מתחילה לדקלם אותו.

- הלכנו מטכ"ם לסינימה סיטי. חזרתי לפני שעה. ראינו את יצירת המופת הערת שוליים, שאני אשמח אם מישהו יסביר לי איך זה מתקשר לטכ"ם, מיד אחרי שאני אבין מה הקטע של הסרט הזה.

- היה יום כיף אחרי המבחן באוניברסיטה.

- בגלל המבחן באוניברסיטה לא עשיתי מבחן במתמטיקה כאחת התלמידים.

- קיבלתי משקפי שמש חדשות, כי הקודמות נשברו.

שבת.

מצד אחד, אני יודעת שאני אעבור את המבחן סיום קורס באוניברסיטה. את ה-80 שלי אני אשיג. אבל בכל זאת, אני רוצה יותר מזה. לא כי אני שאפתנית ואמביציוזית, אלא כי המתגבר שלנו עשה את הקורס לפני כמה שנית וקיבל 92, ואני רוצה יותר, עניין של עיקרון.

אני אמורה לישון עכשיו ואני יודעת את זה. אני לא ישנה לא כי אני לחוצה, אלא כי אני והחברה שלי סיימנו ללמוד רק ב-10 בלילה וכל הארגונים לשנה לקחו עד עכשיו. אז לילה טוב, רק רציתי לתת סימן חיים.

מחר יהיה עוד פריט מחוק ברשימה של הדברים שאני צריכה לעשות.

ומחר שוב יהיה פוסט של חמישה דברים טובים שקרו לי היום, פשוט השבוע האחרון היה מתוח ועמוס עם כל הלימודים האלה.

נו טוב, לפחות קיבלתי את היום ומחר ימי חופש מבית ספר.

ביי.

ואם אני אכשל, אני לפחות יודעת מה זה עיקרון הרבוס, והאב דושן, וקהילה מדומיינת, וארביטראז', ולמה כשמדברים על רכילות אומרים שזה "צהוב" ומה המקור ל"צהוב" הזה. ואני גם יודעת את כל השלבים בהתפתחות העיתונות- מהרילאציו ועד המרקורי וגם אחרי זה. ואני יודעת איך הטלגרף השפיע על המסחר או למה אומרים שהטלויזיה תמות בקרוב. אני יודעת גם מהו מחזור החיים של אמצעי תקשורת, משלב הפריצה ועד שלב ההסתגלות. אני יודעת גם את הדפוס של מקוויל (ששכחתי את שמו) מהדיכוי, האיסור, ההרשאה, ההמלצה והחופש המוחלט. אני יודעת על מלחמת העיתונות רדיו ועל הסכם בילטמור הכושל. אני יודעת.