- המורה ללשון שאלה אותי איך אני יודעת כל כך טוב את החומר (והתפלאה כשהשבתי שאני לא לומדת במסגרת מחוץ לשיעורים בכיתה).

- הייתי בטניס אחרי מלאאאא זמן שלא והלך לי ממש טוב דווקא. בזכות כל הכושר של השבוע הגעתי לכל כדור!

- הייתי צריכה לבקש מהמזכירות של הטניס להזיז יום אחד של האימונים שלי ולמרות קוצר הרוח ויכולת הקשב האיומה של המזכירה שעמדה מולה, לא איבדתי עשתונות (חברה שלי אמרה שהיא במקומי הייתה דופקת להם משהו בראש) ודיברתי אליהם כמו שאבא שלי היה מדבר אליהם.

- חזרתי על חומר של טכם שאני לא מבינה ולימדתי את עצמי הכול!

- מחר יש לי יום חופשי לפני המתכונת!

נחשו מי החננה היחידה שתופיע לשיעור מתמטיקה למרות שיש לה חופש מחר?

לילה.

- היה מבחן קל בתנ"ך. לא מפתיע יחסית לזה שנבחנו על 2 פרקים שלוקחים בקושי חמישה עמודים במחברת. לא מתלוננת.

- 95 באנגלית.

- עשיתי סדר בקלסר של טכ"ם ויש לי חומר מוכן למבחן. יש משהו מרגיע בזה שנבחנים עם חומר פתוח. מרגיע, אבל לא מועיל במיוחד.

- 745 קלוריות על ההליכון. נשקלתי הבוקר והמצב לא מזהיר אבל אני אשקול 50 קילו ויהי מה!

- גולת הכותרת- אתמול בלילה, במיטה, בעודי מנסה להרדם ולאגור כוחות לקראת שבוע חדש, הסיטואציה שנמצאת במקום השני בטבלת הסיטואציות שבה מקבלים את הכי הרבה רעיונות גאוניים (במקום הראשון, איך לא, המקלחת), התגבש הרעיון במוחי ליום ההולדת השנה לבלוג. כן, התאריך עוד דיי רחוק, עוד ארבעה חודשים, קצת פחות. אבל זה הבלוג הפעיל שהחזקתי במשך הכי הרבה זמן כל חיי (במקום השני נמצא הבלוג הקודם שנפתח בסביבות ינואר לפני שנה ונסגר בערך יומיים אחרי שסגרתי את הפייסבוק, בתחילת יולי). בכל מקרה, אצטרך את שיתוף הפעולה של הגולשים, אבל זה כבר לזמן אחר.

לילה טוב.

לוקח שעה לרשום את הכותרת בכל פעם. אניווי:

- גיליתי שבעצם הגשתי למורה לטכ"ם דיסק שאין בו כל מה שהיא ביקשה. אז מהר מהר הכנתי אחד אחר. ועל הדרך גם שיפצרתי את האתר שלי והוא דיי חמוד. רק חסר שם.

- למדתי בערך לתנ"ך. מזל שיש מעט חומר.

- החלפתי לק.

- מצאתי שירים יפים ביוטיוב בז'אנר שאני בדר"כ לא כל כך שומעת.

- הבהרתי לאבא שחשוב לא פחות מהקניות, זה להביא איתו את כל השקיות שלהן.

אני כלבה.

ולא במובן שאתם חושבים. בעצם אולי גם במובן שאתם חושבים.

אבל חשבתי על זה לפני חצי שעה במקלחת. אני כמו הכלבים האלה, המבוגרים, הלא-הכי-יפים שכל עמותה לאימוץ חיות מחזיקה אצלה, בתקווה שיגיע אדם טוב שיראה את הקסם שבה ויאמץ אותה. הם תמיד כותבים בתיאור משהו כמו: "בוני היא כלבה מקסימה וביישנית, שלא מסתדרת עם כל אחד, רק מי שיתקרב אליה וילטף אותה יראה את הקסם המיוחד שלה ויתאהב בה מיד". וזה אולי קצת דומה לי (לא מאוד, קצת). כי גם אני כזאת. קרה, נושכת, נועצת מבט מקפיא, וזה בהתחלה, בעצם כל הזמן, עד ששוברים את המגננות שלי. כששוברים את המגננות שלי, אני אולי לא קסומה ואולי לא יתאהבו בי מיד, אבל אני חושבת שיוכלו למצוא אור וחום בתוך הקרח. אולי אפילו אפשר לחבב אותי. הבעיה היא, שבניגוד לכלב, קצת ליטופים ואוכל טעים לא ישברו את החומות שלי. הן נבנו לאיטן במשך יותר מעשור והן תמירות ורחבות ידיים ועשויות אבן. איך שוברים את החומות שלי? לא יודעת, גם אני מנסה.

לילה טוב

שבוע טוב

ובסופו של דבר את רק בן אדם, צלם אנוש עם מחשבות ורגשות וצורך להוציא אותם איפשהו.

ובסופו של דבר את כמו כולם, עם שיער ועיניים וירכיים ענקיות.

ובסופו של יום את מודה בינך לבין עצמך שאת מתה מפחד. את כל כך מטומטמת שאת אפילו לא יודעת למה.

ואת כותבת קטעים חסרי פואנטה כי להתכונן למבחן בתנ"ך זה הכי לא בראש שלך.

ויש דברים שאת רוצה להגיד אבל את לא אומרת, אפילו לא פה.

בסופו של דבר יש תחושה כזאת שהזמן לפעמים נעצר. השנה נגמרת עוד חודשיים, ואת לא התקדמת הרבה, לא השתנית הרבה.

את תוהה איך העברת שנה כמעט שלמה כשהיא כולה ריקנית כל כך, בלי כמעט זכרונות להאחז בהם.

ועוד מעט מגיע הקיץ, ואיתו צפים הזכרונות מהקיץ שעבר. זה כל כך כואב. הלילות הכמעט לבנים. הצופים, הו, הצופים. המוות של סבתא. מעבר דירה.

בשנה שעברה כששאלו אותי איך עבר עליי החופש, עניתי שהיה לי חופש מאתגר. לא שאלו יותר, לא פירטתי.

טוב נו, עד הערב כבר יקרו חמישה דברים טובים.

נקודת זכות: כבר אי אפשר להגיד עלייך שאת וונאבי.

- באתי לבית ספר בשביל לגלות שאין בית ספר ובשמונה וחצי הייתי כבר בבית.

- והאוטובוס פשוט לא עצר בתחנה, אלא התקדם. והייתי גאה בעצמי כי לא התעצבנתי.

- עשיתי שעה של ספורט. 700 קלוריות ביצ'ס!

- הגשתי למורה את התיק פרוייקט בטכ"ם. עוד מטלה הושלמה.

- גיליתי שיש הופעה של עידן רייכל למנויי ידיעות אחרונות ואני כל כך הולכת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הלכתי לבצע את מטלת ה"ללמוד משהו חדש" מרשימת "מור היקרה".

שבת.