- המתכונת בלשון הלכה פחות או יותר סביר, הייתה קלה אבל מתישה עם שאלות שלא נגמרות. העיקר שנגמרה.

- בשיעור מתמטיקה המורה צינה את המבחן שלי לטובה () ומסתבר שבחלק של הגיאומטריה קיבלתי 90 והייתי בשוק של החיים שלי. ביחד עם האלגברה, שבה אני מתכננת לקבל 50, אקבל 70 בערך והממוצע של הסמסטר יהיה 84 ואז הממוצע השנתי יהיה 88.5 שזה מתעגל ל-90 וברוך אתה ה' בורא החשבון הפשוט.

- ואז המורה הודיעה שהיא רוצה לערוך עוד מבחן והיא אמרה לי ולעוד כמה ילדים שמבחינתה היא לא תבדוק את המבחנים שלנו כי אנחנו ממילא נשאר בחמש יחידות וגם נצליח שם.

- היה ביטול טכ"ם. חבל שאף אחד מהאנשים לכיתה לא טרח להודיע לי ולכמה חברים שהיו איתי אבל בכל מקרה הייתי בבית בשלוש במקום בחמש ויופידידו!

- הכנתי הרגע שניצל לאבא ויצא ממש טעים.

אני חושבת שהלב שלי נחסם שוב. וזה לא הוגן כי אני חושבת שכאדם שחי על פלנטה מסויימת בחברה מסויימת בעלת נורמות מסויימות כאלה ואחרות, מגיעה לי "הזכות לאהוב ולהיות נאהב", כמובן שלשתי הזכויות בנפרד זכיתי, כך שלפעמים אני אפילו מצליחה לשמוע את הגורל צוחק עליי, מלפני מצדדי ומאחורי. ואני חושבת שזה סתם מרושע מצד הגורל למנוע ממני את "הזכות לאהוב ולהיות נאהב" שזה אומר אהבה הדדית וזה אומר שאני אמות בתולה.

אוף.

- תרתי בכל העיר אחר מיקודית בלשון א' שלצערי לא מצאתי אבל על הדרך הפכתי ל-GPS ולנציגה של חברה האוטובוסים עבור שתי נשים שונות (עבור אחת מהן אפילו נאלצתי לגמגם באנגלית את מיקום התחנה של קו 61)ומוקד לשריקה מנהגי מכוניות שעוברות.

- בסוף צילמתי ממיקודית של חברה וזה נחמד כי לקח לי שעה וקצת לעשות מבחן (כשיש שעתיים וחצי) ועוד עשיתי בלי בחירה.

- ואז הלכתי לחברה עד 10 בלילה ובאיזשהו שלב אמרתי לה שזה יום ההולדת של סבא שלי (כי אתמול היה לו יום הולדת) וזה עצוב שכבר אי אפשר לחגוג לו, ואז העלינו (יותר העלתי) זכרונות נשכחים מהימים שלסבא לא היה אלצהיימר ופרקינסון.

- היום בבוקר סידרתי את כל המטבח אחרי שננזפתי אתמול ללא סיבה מספיק מוצדקת והשארתי פתק לאבא בנוסח הבא:

"המטבח נראה מושלם!

כל מי שיגרום למטבח

להראות פחות ממושלם,

 דמו בראשו (וראשו יכאב)

 3>"

מובן שכשחזרתי הבייתה גיליתי כוס וכפית בכיור. רצח הולך להיות בבית הזה!

- הלכתי לידיד לעזור לו בלשון (ממש ממש לא תרתי משמע!!!!!!) והסברתי לו את החומר ועכשיו זה ממש קל עבורו והוא צילם את הסיכום החתיך שהכנתי ביום ראשון בלילה.

אני צריכה מעל 90 כדי שיהיה לי מגן מעל 95. אני יכולה (?)!

- הייתה ארוחת חג אצל סבתא.

- שיחקתי היום שעה טניס ואמא אמרה שהשתפרתי (נו טוב).

- ישנתי שנ"צ ארוכה-ארוכה במקום ללמוד למתכונת בלשון (אגב, צירוף המילים "ארוכה-ארוכה" הוא למעשה האמצעי הרטורי "חזרה").

- עכשיו חשבתי על זה, עדיף כבר ללמוד לשון מעשית.

- הגיעה הודאה בהתמכרות חדשה לסדרת טלויזיה. והפעם הסדרה הזוכה היא "עקרות בית נואשות". שירים יד כל אחד שרואה בעצמו אדם חסר חיים (תדמיינו אותי מאחורי המקלדת, מטר שישים ושתיים של טמטום, מרימה את כל הידיים שיש ברשותי, כרגע, לצערי יש רק 2).

אז, על מה נשאר לעבור עם הלשון?

- אמצעים רטוריים (הכי חשוב!).

- קשרים לוגיים.

- דרכי תצורה של שמות עצם ומשמעויות.

- נסיבות השיח / מה שכותבים לפני אמצעי חזותי.

- המילון.

- קיבלתי 100 בכימיה ו-89 בביולוגיה.

- הברזתי מהשיעור ביום שישי (אבל להגנתי לא הברזתי מהשיעור המיותר הזה מעולם ולא היינו בטוחים אם המורה באה או לא).

- שמתי לק צהוב והציפורניים שלי מסנוורות.

- אירחנו אנשים בבית למרות שאנחנו כמעט ולא מארחים.

- הרווחתי השבוע 270 שקל בבייביסיטר.

מתישהו צריך ללמוד להתמודד עם כישלונות.

"זה כמו בן אדם שנפגע בתאונה", אמרתי לאבא, "הוא בהתחלה לא יכול ללכת בכלל, והמסכן גם משתתף מלא בתחרויות ריצה כאלה, ובגלל זה זה כאילו שהוא מקבל 25 במתמטיקה, מבין? ואז נגיד הוא כבר דיי יכול ללכת אז הוא מקבל 70. מבחן הבא, מבחן הבא הוא כבר יקבל 90 או אפילו 100 והוא יוכל לרוץ שוב."

אז בנימה אופיינית לבלוג שלי, אני לא מאבדת תקווה. אני יודעת שאני יכולה.