היטלר כעס וכתב לו תורה,
בה טען שהיהודים הם עם רע.
שם דמוניזציה היא מילת מפתח,
כי היהודי הוא שטן, שמעתם לבטח.
הוא כתב שהוא שונא את כל היהודים,
(אני לא מבינה למה, הרי אנחנו כל כך חמודים)!
כשעלה לשלטון- הוא מונה, לא נבחר,
הוא ארגן בחירות שוב קצת יותר מאוחר.
הוא בנה את שלטונו באמצעות פעולות אינספור,
ואז ביסס את עצמו באמצעות תעמולה, חקיקה וטרור.
הוא ערך רפורמה כלכלית אבל לא באמת,
וחינך את הילדים, את עצמם, למען האומה לתת.
ובין כל אלה ניסה לכפות על יהודים להגר,
אולם כשנכשל הבין שצריך לעשות הרבה יותר.
הסדר החדש הוא מושג ולא צחוק,
על פיו מנסים את היהודים מן העולם למחוק.
לפי מרחב המחיה על כל אירופה מתפרסים,
אזרחים שווים- הארים, ובתחתית- הרוסים.
יש לזכור שעל הגזע להיות מושלם, עשוי ללא חת,
ולכן בתהליך האותנסיה החלו בו בעת.
כבר פולשים לפולין, שולחים איגרת בזק,
אריזציה וטרנספר מפעילים פה כוח חזק.
ריכוז ובידוד והרס חינוך ותרבות,
הנאצים רוצים להשמיד אבל לא בודאות.
וכששולחים לגטו כדי שלא נספסר,
זה לא הגורם האמיתי, יש הרבה יותר.
צפיפות ורעב מהם היהודים סובלים,
תרופות לא מספיקות, אנשים פה מתים!
ארגון הטאז והצנטוס נחלצים לעזרה,
אבל כשהג'וינט הפסיק לסייע המצב נהיה בכי רע.
מנסים לשמור על חיי משפחה לצד האבדן,
מקימים מערכת חינוך סודית,
מנסים לשרוד כל הזמן.
אז ממנים יודנראט שימלא משימות,
המסכנים צריכים לתת להם לקחת מאיתנו פרוות.
חיים רומקובסקי עודד עבודה,
וצ'רניאקוב המסכן התאבד,
כי לא יכל לעמוד יותר בעומס, זאת עובדה.
ובועידת וואנזה מתרחשת הקצנה,
ממקומיות לגלובליות משנה לשנה.
וכל הגורם המבצע מתייצב בפקודה,
"היטלר אמר לי"- כך היידריך הודה.
סוללים את הדרך למוות מבלי להניד עפעף,
כשדנים על טרזינשטט ועל מי ששרד על אף.
"לא נלך כצאן לטבח"- נשמעות זעקות,
"בואו נמרוד! אין עוד מה לחכות".
המרד המיוחד ביותר בורשה התרחש,
הם שרדו חודש שלם,
עד שאת הבונקרים שלהם העלו באש.
הנה כי עוברים נושא, בונים מדינה,
מתיישבים ומעפילים, למרות הסכנה.
תנועת המרי העברית, ולמה הוקמה?
משלבים כוחות, מראים אחידות,
וכך אולי דעת הקהל תהיה בעד האומה.
שורפים גשרים והורסים רכבות, אלה בין הפעולות
את פי הספר הלבן נמרה קלות.
בהצבעת האום מתקבלת הכרעה,
אכן כן, הולכים להכריז פה, בע"ה.
אז מה אם יש פלסטינים שלתוכנית מתנגדים,
בעזרת תוכנית ד' נראה להם מה אנחנו שווים.
על הסכמי שביתת נשק עם ישראל חתם,
בשבילנו מדובר בדרך לשלום,
אולם עבור הפלסטינים הרצון למלחמה לא תם.
פליטים ברחו, עזבו וגורשו, אחד משלושת המצבים,
חלקם בלית ברירה, ולחלקם היו בחו"ל קרובים.
על תהליך הדה קולוניזציה כבר ויתרתי,
העומס היה יותר מידי,
במבחן אגלה האם צדקתי,
האם ההימור היה כדאי.
גם על מצב היהודים במדינות ערב לא למדתי,
לכן הבנתי לוקה בחסר,
עזבו אותי, לא אכפת לי
אני זוכרת פה הרבה יותר.
מלחמת ההתשה ושכרון הכוח,
כשמנצחים ומנצחים זה אוכל את המוח.
היינו שאננים והמודיעין נכשל,
התוצאות הרסניות, כמה חבל!
לא רק משבר כלכלי וועדת חקירה
גם איבוד האמון בצבא ושכול, כמה נורא!
לקראת סיום החומר אנו נכנסים,
לומדים על כור ההיתוך שם בשנות השישים.
תחושות של פטרונות ועליונות, אפליה שם יצרנו,
מבקשים סליחה, הרי לא באמת התכוונו.
אחרי שהסיקו את המסקנות הנדרשות,
קיבלו את רב התרבותיות בסבר פנים יפות.
מושפעים מהתקשורת ומהפתיחות במערב,
ולכן עורכים רפורמה בחינוך כאן ועכשיו.
בנוסף את הזיכרון הלאומי מעצבים,
וקולטים עליה בשמחה, לא בעצבים.
והנה החומר בהיסטוריה תם ונשלם,
נאחל למאה מגן, ומאה בבגרות גם.
הציון לא משנה, חשובה הלמידה,
(מי שיגיד לכם זאת בעיקר מחרטט, נ ק ו ד ה )!
* נכתב ברגע של ייאוש בעת הלמידה למתכונת בהיסטוריה ואחריה.
* מתנצלת על כל זילות של המוות בכלל או של השואה בפרט שייתכן שמשתמעים מן הכתוב, המטרה הייתה באופן חד משמעי לארגן עבורי את החומר בהיסטוריה לפי סדר כרונולוגי.
* קיימים מעט פרטים שאינם נכונים עובדתית אבל הם פשוט התחרזו ואני אוהבת חרוזים.
* בהצלחה מחרתיים! 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
.