הנשף הוא כמו מסיבה במועדון שבאים אליה אובר דרסד. אני לבושה בשמלה שאני לא יכולה לרקוד בה ונועלת נעליים שאני לא מסוגלת לצעוד עליהן. העובדה שהוא מסמל את סוף השנה לא מרגשת כמו המקטעים הקטנים המבטים שנפגשים המילים שנאמרות וההחלטות שמתקבלות בלהטי רגעים.
כמו בטלוויזיה שיש פרק אחד ובו מרוכזים כל השיאים, כל הקתרזיס הזה של אנטיגונה עושה פתאום טרנספורמציה לעשור השני של שנות האלפיים ומותיר אותנו מזוככים בנפש ועמוסים ברגש עם יותר מדי נקבים בורידים שצריך לכסות. אני בצד הקדמי של הרחבה, לא נדחפת פנימה כדי שלא ידרכו לי על השמלה. הכול בשביל השואו אבל כמו שאמרה חברה שלי כשהמאפרת ביקשה ממנה לעכל שפתיים, גם חיוך מאולץ הוא חיוך בריא וגם במחוות חיבה מזויפות יש מעט מן האמת. אני מקפצת לצד אנשים שעוד שלושה חודשים לא יזכרו את השם שלי אבל העיקר שעדשת המצלמה תתפוס ותנציח באיזו רשת חברתית ערטילאית. העיקר שהעיניים החתוליות שצוירו לי לוכדות את כולם במבט, והעיקר שהשמלה הירוקה הנשפכת שקרעה לאמא את הכיס גורפת קריאות התפעלות נלהבות. פתאום מחייך אליי אקס אחד ואני מתפלאת איך האיבה כלפיו בעיניים שלי עוד לא הקפיאה את האולם. בואי רגע, הוא אומר ואני נרתעת, מה אתה רוצה. אני הולך להגיד לך את זה כי אני שיכור מספיק ובטח לא אזכור את זה בבוקר אבל מאז השיחה שלנו אז מזמן חשבתי הרבה מה היה קורה אם לא הייתי כזה דפוק. אמר והלך. חשבתי על תשובה שנונה כמו להניח שאם בלאו הכי בבוקר האלכוהול יפיג את השיחה ממחשבותיו אפשר לתת לו את הסתירה המצלצלת שאני חייבת לו כבר שלוש שנים. ואפשר לענות משהו כמו "ואני חשבתי על מה היה קורה אם לא הייתי דפוקה מספיק בשביל להיות איתך". אבל השתתקתי לרגע, מתענגת על השניות האלה שהחרטה שלו פורטת לי על המיתרים של הנפש. באנג, שניים מתוך שניים. מובן שהתועלת היחידה שהפקתי מן השיחה הזאת אינה אלא איזה בוסט לאגו שהגיע בדיוק הזמן הנכון. אני אוהבת את העקביות שלהם, עוד בחור עם אנחות חרטה אחרי שמפסיק לעמוד לו, עוד אחד שמבין שהייתי יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה בחיים הפשוטים המרופטים שלו. עוד מונולוג אחד לאוסף שיחרט לי בתודעה.
ההחלטה הנכונה ביותר לשנת 2014 הייתה לעבור לכפכפים. הם היו לבנים ולא נוחים בעליל אולם נדמו כאופציה אידיאלית כשהאלטרנטיבה היא 12 סנטימטר סטילטו שחורות זהובות. אפשר לקפץ בחופשיות כל הערב ולהניע את האגן בלי למעוד, לחגוג את ניצחונו של הסוף על התהליך המתמשך, את הנצחון הרגעי של האהבה על השנאה והטוב על הרע. אפשר לשיר את הטראנס שמתנגן ואפשר לנהל שיחות חולין צעקניות עם אלה שמעולם לא החלפתי איתם מילה והם שתו מספיק לפני כדי שיוכלו לסבול אותי, פעם ראשונה ואחרונה. תוך מספר שעות המוזיקה נמאסת ובארבע ועשרים בדיוק אני מסובבת את המפתח בחור המנעול. כל הדרך בהסעה היו בנות שדיברו על רצון עז לשבת באיזו מסעדה ברוטשילד ממש עכשיו והקיבה שלי שנמנעה מלעכל כמעט כל סוג של מזון בחודשיים האחרונים לא יכלה לעמוד בדיבורים המפתים וקראה לי להפשיר לה חזה עוף עירום ולהפוך אותו לשניצל קריספי בעת שהשמש עושה דרכה בשמיים כלפי מעלה וציוץ הציפורים והמשאיות של הסופר מקנה סאונד עליז לאווירה סוריאליסטית כמעט. בחורה יחפה בשמלת נשף ירוקה עם רוכסן לגמרי פתוח עומדת טורפת ביצים טובלת בפירורים מכתימה את כל המטבח בשמן קנולה ולבסוף בולסת כבהמה את הארוחה שלה שנראתה מזעזע אבל נדמתה כמאכל הכי טעים בעולם שאכלה מזה שבועות. זו הייתה ארוחת הסיום הקטנה שלי, לחגוג שנים שכבר נמחקו לי מכרטיס הזיכרון של התאים אפורים במוח וימים שעוד יבואו שישרפו לי את הנשמה ויזעזעו לי את התודעה כמו הימים האלו.
מסתבר שלפי המודל של רתרפורד האלקטורנים נעים בחופשיות סביב האטום, ושהמודל הזה נפסל כי אם הוא נכון זה אומר שהאלקטרון יקרוס לתוך הגרעין ואם כל האטומים בעולם היו קורסים לתוך עצמם היקום היה נחרב. זה מזכיר לי לפעמים כמה חשוב שבעולם הזה יש חוקים ומהי המשמעות האמיתית הבלעדית של שליטה. לפתע כשהמוסר לא משחק תפקיד מפתח בחיים שלי ואני תורמת את גופי, נפשי ונשמתי לחיי הפקרות חסרי תוכן, היה נדמה זה מיוחד למצוא סלע איתן להשען עליו שמבאר לי תופעות קיומיות ומעלה לי מטאפורות בשקל תשעים. אני בקושי יממה מחוץ למסגרת וכבר מרגישה ריקנית שוב גושים מתנפחים לי בגרון ושוב נדמה לי שהכול הוא קליפה ריקה ואני השחקנית הראשית בשואו המתעתע של החיים שלי וניצבת עם כמה משפטים בילט אין בהצגה מרוממת הרוח של אחרים. זה נחמד כשאנשים מחבבים אותי אבל שוב אני מרגישה כמה הסירה הזאת לא יציבה, כמה קל לה להתהפך וכמה אין משהו להאחז בו כשהקרקע נשמטת תחתיי באכזריות פתאומית. חיכיתי לרגע הזה שנים, מילאתי עשרות מחברות בגרות שהודבקו עליהן עשרות מדבקות ירוקות שמייחדות אותן, בלעתי עשרות כדורי שינה כדי לשרבט איזו שטות על מיסטר קטנזרה ואנטיגונה בעירנות המירבית והיום כשהשעון שלי הצביע על שלוש וארבעים הושטתי את הדפים המהודקים מלאים בפיסות ידע מתיימרות על רמות אנרגיה ועל פוטונים לבוחנת ויצאתי לחופשי. בין רגע העולם שבחוץ נראה לי כל כך מוחשי ולפני ששוב תהיה לי מסגרת להתקיים בתוכה אני צריכה להתהוות חצי שנה לבד, אני נ
אומרים שהתשוקה שלי למקצועות הריאלים הקרים המחושבים היא בריחה טהורה. כן, כמו הזאת לירושלים וההיא המתוכננת לחיפה. אני נרתעת מההגדרה הזאת מפני שאלכוהול הוא בריחה וריצה היא בריחה אבל במתמטיקה מחפשים משמעות ואז מה אם היא מספרית היא עדיין שם קיימת כדי להצדיק ולתת תוקף לכל השאלות שאנחנו שואלים כל היום כשאנחנו חסרי מנוחה. הסלידה הזאת ממספרים משגעת אותי, הם כל כך יפים ואפשר להרכיב בהם
זה משעשע כי הכול מסחרר, זה מצחיק כי הכול דינאמי וזה משוגע כי הכול חסר היגיון.
אני נמצאת ביותר מדי מקומות בו זמנית, אוהבת יותר מדי אנשים ונרתעת רק כשזה כבר מאוחר מדי. אני מתרחקת יותר מדי שעות ביממה מהמיטה האדומה המחבקת שלי וחוזרת אליה בסיוע של הנוקטורינו שאני גונבת ממגירת התרופות בקביעות, כי המחשבות שלי מסרבות לתת לי מנוח ואין זה חשוב אם השעה היא עשר או שתיים עשרה או שתיים, רק הכימיקלים יצילו. לא אכפת לי שאני דופקת את כל המערכות, אני לא אוכלת, לא הרבה בכל אופן, אם אפשר פעם בשמונה שעות, עדיף לא אחרי ארבע אחר הצהריים, ואכן, קורנפלקס היא ארוחת צהריים נפלאה. אני לא לומדת לבגרות שלי בפיזיקה למרות שכבר הייתי אמורה להתחיל. אני מוגשת על מאה ועל תשעים ושמונה, וזה מזכיר לי שיותר מדי חלומות מתגשמים בזמן שיותר מדי משאלות נגדעות באיבן ומותירות אותי תוהה מה אם. שונאת את המה אם הזה אבל התהיות שלי גולשות למרחבים ומילים שאני רוצה להגיד נחבטות לי בסרעפת ונתקעות שם, נחנקות בשיעול. אני עושה יותר מדי דברים מפגרים ומוציאה יותר מדי כסף על בתי קפה וחולצות בטן ומתיירת יותר מדי במקומות שאני לא מכירה. אני בורחת כל הזמן לכל מקום שיקבל אותי לחיקו, עושה מאמצים רבים מדי כדי להיות רגילה ואז דוחקת את עצמי לשוליים ונהיית אחרת. משלחת חיוכים לאינסטגרם ושוכרת לימוזינה לפרום כמו שצריך שתתאים לי לשמלת מקסי קלאסית ירוקה אבל לילות אחרים מבלה במקומות שהשתיקה יפה להם ומתכסה בחשכה שמתירה לי לעשות כרצוני. אני כבר לא שותה כי הקיבה או הכבד או מה שזה לא יהיה לא מאפשרים לי, אני מאמינה שהגוף שלי ידע לזהות תחילתה של התמכרות ובחר למנוע אותה. בכל אופן כולם אומרים שזה פסיכולוגי, האלכוהול עושה לי בחילה ובמקום לחפש אשמים לראשונה בחיי החלטתי פשוט להפסיק. אני מסוגלת לקפץ במסיבות גם בלי הטיפה המרה ולפלרטט עד עלות השחר גם כשאף סוג של וודקה זולה לא זורם בעורקיי, אפילו שמלא פעמים הוא בחינם, אני נמנעת. חוץ מזה אני מרגישה יותר מדי דברים שמסתבר שאסור לי להרגיש. בכלל להיות מעורב רגשית זה נורא ואני נשבעת שאני אשתדל שזה לא יקרה יותר בחיים. שנה ניסיתי להמנע בזה באמת בכל הכוח שהיה לי ונאחזתי בטלפיים בכל טיפת רגש שניסתה לחדור לי ללב והדפתי אותה בחוזקה. ועכשיו שוב נפלתי לזה ואני יותר כועסת על עצמי מאשר על כל אחד אחר אבל אני חושבת שבסופו של דבר השד לא נורא כל כך כי בניגוד לפעמים הקודמות שפעימות הלב שלי נשמעו עד ברצלונה היום החיים שלי מלאי תוכן והוא ממלא אותי עד שכבר לא צריך יותר. אפשר לקרוא לזה אושר ואפשר להתפעם מהעובדה שבניגוד לפעם שאת רוב הלילות ביליתי בבית וסבתא דחקה בי לצאת עכשיו תמיד יש לי מה לעשות ואבא קצת מתרגז אפילו שאני לא בבית. אני חושבת שהצלחתי בהרבה משימות שהטלתי על עצמי השנה וכל פעם שמגיעה אחת ובה אני נכשלת זה אפילו עושה אותה קצת שמחה. אז נכשלתי באהבה ואני אמשיך להכשל באהבה עד שאני אלמד, ובינתיים אני אעבוד על להצליח בפיזיקה כי לצערי עדיין לא הצלחתי למצוא סיפוק גדול מזה.
בנימת i think we're done here שמלווה אותי כבר שבוע,
- השבוע הכי קדחני בעולם בא לסיומו בסופו של דבר. זה דרש ממני ישיבות רצופות על התחת משמונה עד שמונה ולמידת חומר של שנה שאת חלקו בחיים לא ראיתי במשך יומיים.
- אבל הצלחתי לעבור את שתי המתכונות בפיזיקה בשלום. בשישי בשעה שתיים עשרה וחצי בבוקר היה ניתן למצוא אותי ברמת היסוד שלי- המיטה, מותשת אך מאושרת שזה נגמר.
- ואז היה לי את סוף השבוע המדהים (לשון המעטה זה כאן) שהיווה יריית הפתיחה לשבוע המושלם הזה.
- ביום ראשון נסעתי לבד לירושלים. התגעגעתי לרחוב יפו שלי עם החנויות הזולות ולשיפודים הכי טעימים בלאפה.
- הייתי בלא פחות מארבעה קניונים שונים ברחבי הארץ תוך ארבעה ימים.
- ויצאתי עם סטוקים של מעל עשר חולצות חדשות וארבעה תחתונים וזוג מכנסיים אחד כאשר הרכישה היקרה ביותר חוררה לי את הארנק רק בשישים שקלים. אוה, וקניתי תיק שחור קטן מקסים שימושי רצח שעלה לי רק שלושים שקלים ואני מאוהבת מאוד.
- ביום ראשון ישבתי עם חברים בערב בבר לראות את המונדיאל. צרפת הונדורס 3-0 היה מדהים.
- בשני יצאתי לריצה.
- בשלישי למסעדה עם חברים.
- ברביעי שוב לאותו בר לראות את המונדיאל (לא זוכרת אפילו איזה משחק היה ומה היו תוצאותיו) ונקלעתי לשיחות נפש לא צפויות אבל מדהימות.
- חוץ מזה שבבוקר אותו יום עברתי בבית הספר לקבל את תוצאות השבוע הקדחני שלי בברכה. 90 בחשמל ו-87 בקרינה ולא הייתה יותר מאושרת ממני ברחבי המעבדות. המורה שלי מכיתה ט' שהיה שם אפילו זכר את השם שלי ואמר שהציונים טובים מאוד.
- ואתמול התברר לי שבבגרות המעבדה קיבלתי מאה!
- ובערב התקיים טקס הסיום הכיתתי שלנו. זה היה ממש נורמלי ואפילו הצלחתי להרגיש קצת שייכת.
- ונהגתי לשם הלוך חזור כי אני הנהגת של הבית וזה. עוד חודשיים לבד על הכביש אבל בינתיים מקבלת הוראות מאבא כמו ילדה טובה.
- קיבלתי תעודת הצטיינות (השלמתי סדרה של כאלה מכל שנות התיכון).
- ואמאבא אמרו שהם מאוד גאים בי.
- ואז יצאתי עם שתי חברות למועדון ורקדתי והשתחררתי והייתי צריכה את זה יותר מכל דבר אחר. ואף לא טיפה אחת של אלכוהול זרמה בדמי.
- ובכלל כל השבוע חופש הזה היווה מצע נינוח לתחילת הגמילה שלי מכימיקלים. נפרדתי מהשוטים של הקפה וכדורי השינה. לפחות לבינתיים.
דבר אחרון שבאמת מאוד חשוב לציין אותו כאן. עם תעודות הסיום שקיבלנו אתמול, קיבלנו גם שני שאלונים שמילאנו ביום הראשון של השנה, אחד של י"א ואחד של י"ב.
כשקיבלתי את זה חשבתי שזה אדיר, אפילו קצת מטורף. בשתי השנים האלה הגשמתי משאלות אבל באופן שמפתיע אפילו קצת אותי, הן מנוגדות. כמה שינויים אפשר לעבור בשנתיים וכמה שאיפות אפשר להתיימר להגשים וגם לעשות את זה. אני קצת מחמיאה לעצמי פה אבל גם השאיפה מכיתה י"א וגם זו של י"ב דרשו הרבה השקעה ומאמץ, וכל אחת בתחום אחר. כוח רצון ועבודה על מנגנונים שונים של המוח ושל הלב. החוסר איזון המופתי הזה בין ההיגיון לרגש וכמה שהוא משגע ולאילו תוצאות הוא מוביל. ושני הדפים המקומטים האלה שבכלל שכחתי מקיומם רק הוכיחו לי כמה אפשר ולאן אפשר להגיע כשרוצים.
אז זהו, סיימתי י"ב. בגרות אחת אחרונה והכול מאחורי.
אז ככה חברים, יש לי וידוי קטן, חתמתי על עסקה עם השטן, לא אמשיך את ההקדמה המיותרת הזאת ואפנה אתכם כעת לפיסת האומנות שנועדה לסייע לנשים טובות ורבות על הפלנטה. קבלו את מדריך המציצות השלם:
"אין כמעט גברים שלא יעזבו כל עיסוק בשביל מציצה טובה, yet אין כמעט בחורות שיודעות לעשות את זה בלי עזרה. רוב נקבות ארצנו בטוחות שהן בעשירון התשיעי לפחות של המוצצות, ואילו אנחנו צריכים להוריד אותן לקרקע המציאות ולהסביר להן שהן בעצם ריקי כהן מחדרה. מעמד הביניים כזה.
רובן נעות על הציר שבין בסדר לנחמד; קשה לקבוע מי מהם פחות בינוני. מתוך עשרות שטעמו את הדני הלבן שלי שתיים היו שוות מקום בזיכרון לטווח רחוק, אבל רוב הבחורות מתהלכות במחשבה שהן מוצצות מעולה רק כי גמרתי איתן. נעשה סדר בדברים. בזמנים קשים גם חור בתפוז יכול "למצוץ מעולה". אני גבר, אין לי תסביכי אורגזמות ויש מצב שהפעם הראשונה שגמרתי הייתה מהחיכוך כששלפו אותי מהרחם. אני מודע לכך שהאינטרנט מלא במדריכים למוצצת, אבל הם בדרך-כלל גנריים ומאגדים עצות מספרי סקסולוגיה מיושנים ותשובות ממדור "על בנים ועל בנות" של מעריב לנוער.
המדריך הבא הוא הדבר האמיתי. הוא מפורט וטכני מאוד, לא מתייפייף ומדבר לעניין על כל הדברים החשובים. מצד שני הוא מתייחס אליי בלבד, כך שהדרך היחידה לאמת אותו היא לבוא למצוץ לי. אם יהיו מספיק משתתפות נפתח תחרות עם ניקוד, למה לא, כבר עשינו כאן הכל. וברצינות - אם מצאתם אותו שימושי גם עבורכם, אני שמח ואתם חייבים לי בירה.
מדריך ידני והוראות הפעלה, מהדורה ראשונה:
1. תאהבי את זה. מההתחלה ועד הסוף. תאהבי את העובדה שיש לך זין בפה, תתמסרי ותתרגשי לקראת המשימה שלך - לספק אותי. בניגוד למה שנשים אוהבות לספר לעצמן גברים כן קולטים וכן מרגישים, ואיתות קטן שהבחורה לא בקטע כמוהו כלהתחיל מבחן מ-60. אם את בכל זאת לא מסוגלת להתחבר לתחושת השליחות אבל את כבר שם, לפחות דעי איך לזייף: אנחות מוחנקות, התנשפויות, עצימת עיניים חולמנית ושיתוף פעולה מלא מהגוף, ולא רק מהלסת ההכרחית. כאן נמצא המפתח לכל מה שיבוא בהמשך, מי שהבינה את העיקרון תוכל לעמוד (ולהעמיד) בהכל.
2. תמצצי. נשמע מוזר וטריוויאלי בקריאה ראשונית, אבל באמת, יש סיבה שקוראים לזה למצוץ. צריך להפעיל וואקום בחלל הפה, שיצור אפקט שאיבה. יותר מדי מכן בטוחות שסיימתן את העבודה בזה שהסכמתן לשים אותו בפה, ועכשיו זהו, הוא כבר ידאג לעצמו שם. אז לא. בזמן שאני לא שם לב העבירו כף יד על אחת הלחיים שלכן. יש שם גומה קטנה? you're doing it right.
3. תתמקדי בעיקר. חסכי ממני את ההתברברויות מסביב, רק אתן אוהבות את זה. לנו יש הוט-ספוט דיי ממוקד שמתחיל בחלק התחתון של בסיס הזין, הולך כל הדרך לאורכו ומסתיים במקסימום נקודתי במה שהיועצת שלכם הייתה מכנה עטרת הפין, טבעת שחובקת את בסיס הכיפה ונקראת ככה כי היא, ובכן, מעטרת את הזין. כל השאר דיי מיותר. זו טריטוריה שנחקרה ונבדקה אינספור פעמים משחר הילדות ורק במגרש הזה אני משחק. FOCUS!
4. עבודת כפיים. רוב הסיכויים שלא תצליחי להשתלט על גן השעשועים הזה באמצעות הפה שלך בלבד, אז קבלי את ה-must-know העתיק ביותר בספר: יד-עוקבת-פה. הרעיון פשוט: היד עוברת אחרי האזורים שהפה מרטיב בדרכו של הזין פנימה\החוצה. אם האיבר בדרכו פנימה, היד מקדימה אותו בתנועה קדימה, אם הוא יוצא, היד עוקבת אחריו החוצה. קדימה, נסי את זה על זין דמיוני שנזקף מולך באוויר. רק לנעול את הדלת, אבא לא יקנה את הסיפור שאת מתאמנת באחיזת מיקרופון ל-the voice. מעבר לכך, לא לכרוך את היד כך שתסגור לגמרי על הכלי. זו שגיאה שמפזרת לחץ אחיד על כל האזורים בזין במקום להתמקד בעיקר (ע"ע סעיף קודם). אחיזת מלקחיים כשהאגודל מגרה את החלק התחתון ושאר האצבעות מלטפות את החלק העליון - that's how we roll.
5. "מלתעות" יצא מהאופנה בניינטיז. עוד סעיף חובה בכל מדריך למוצצת. פשוט בלי שיניים. גם לא בקטע חייתי ויעני-מגרה. כל פעם שאני רואה שיניים על הזין, הגבות שלי מתעוותות ואני בהיכון לדפוק צרחה מתרוממת בסגנון סולן להקת פאוור מטאל. את טורי השניים אפשר להוציא מהמשחק ע"י כיסוי עם השפתיים. כן, את תרגישי שאת עושה פרצוף מטומטם, אבל את לא מרכז העניינים פה, זוכרת?
6. זה לא גור חתולים. דיי עם העדינות. אני מודע לקיומם של ילדודס שזה עתה עומדים לחוות מגע זר ראשון באיבר מינם מאז הערב המסעיר עם המוהל. אבל למנוסים - ואת רוצה אותם מנוסים - מגע עדין מדי עשוי להוריד, ובמקרים מסויימים (אהלן) לחרפן עד כדי שיפוד גרונך על ראש התורן. ירימו את היד בהצבעה התלמידות הרציניות שביניכן וישאלו - מה העוצמה הנכונה? ובכן, התפתחות הטכנולוגיה לא פסחה על נקודה חשובה זו, ובאמצעות ניסוי מדעי פשוט אפשר להגיע ללחץ המדוייק שאת צריכה להפעיל. הצטיידי באצבע משומנת\רטובה והחדירי אותה 1-2 ס"מ לתוך חור התחת (שלך!). התרכזי היטב וזכרי את התחושה. כעת הכניסי אצבע (רצוי אחרת, רצוי שכנה) אל הפה ונסי לשחזר את עוצמת הלחץ על האצבע שהרגשת קודם. אם זה לא מצליח גייסי את היד השניה להפעלת הלחץ, במקום הפה. זו בערך העוצמה שאני רוצה על הזין שלי.
7. תסבלי בשקט. לא מעניין אותי אם כואבת לך הלסת או אם שערה מתחילה להציק לך בפה. פאוזה קטנה לא במקום והופ גלשנו את כל גרף הגירוי חזרה למטה, וצריך להתחיל לטפס חזרה. אם כואבת לך הלסת אפשר להעביר את הפיקוד לידיים לכמה שניות, suck it up תרתי משמע ובלי הפסקות מיותרות. מה שכן מותר להפגין את הסבל והמאמץ ולהתבכיין קצת, אפילו רצוי, אני תמיד שמח לראות הקרבה אמיתית. אבל להפסיק - אסור.
8. לא שוכחים אשכים. אנחנו מגיעים לשלבים המעניינים והמתקדמים בקורס המזורז שלנו. את יכולה לעצור כאן בסעיף 8, אבל אז גם רוב הסיכויים ש-8 יהיה הציון המקסימלי שתוכלי לקבל על הירידה שלך. גג גג גג. גם הביצים הם איזור גירוי רגיש ביותר כפי שכולנו הספקנו ללמוד בדרך הקשה, כשחבר מניאק עזב אותנו באוויר על הנדנדה הזוגית בגן צילה. שני מצבי הפעלה מומלצים לאינסטרומנט הזה - מציצות עדינות של כל אשך בנפרד, ו\או ליקוקים עמוקים ורחבים, עם מלוא שטח הלשון. אל תתפסי ביצה אחת ותשברי אותה כמו מטורפת, אנחנו לא ב-angry birds.
9. Special Features. אם הגעת עד כאן אחרי שהכנסת והוצאת ולחצת ושחררת, אלה כבר תוספות דיי פשוטות שמשדרגות כל סעודת זין. יותר מזה; שליטה במיומנויות האלה תקצר את זמן העבודה משמעותית. אני מדבר על גרון עמוק כמה שיותר ובכמה שפחות רפלקס הקאה (עריכה למתקשות בנושא: פיהוק מרחיב את דרכי הנשימה העליונות כדי לספק יותר חמצן למוח. נסו לדמות פיהוק כדי לספק את הבחור), הגברת קולות גרוניים במהלך האקט, משחקי רוק ונוזלים (לא, אני לא אעלב אם תירקי לי על הזין), דיבור מלוכלך (וגם את המתג הזה אני מרים עד הסוף) ולממש משקיעות - משחקי חום-קור עם כוס תה חם ונשיפות אוויר קרירות. מטומטם ככל שזה ישמע, למניעת תאונות מטופשות - התה נכנס קודם לפה שלך, את בולעת אותו ורק אז מחזירה את הזין לעניינים. כל המציל בולבול בישראל וכו'. סמני וי על כמה שיותר מאלה ואת בדרך ל-9.5. עשר זה רק התקף לב שאחריו אי אפשר לנקד.
10. שפיך זה לא איכ, זרע זה לא-רע. בשביל מה התאמצתן כל כך אם לא כדי לראות אותנו פולטים את האישור לשימושיות שלכן? התסריט האופטימלי - אתן מקבלות מטחי כבוד לבנים מקצה אחד של חיוך לקצה השני, או כשוט מרוכז על גבי הלשון, בסדר העדיפות הזה. תסריטי ביניים פושרים - אתן מוכנות לאפשר לחזה והבטן שלכן להיצבע לבן-שקוף, ומורחות את התוצאה על גופכן. התסריט הגרוע - אתן מפנות את הגב ומאפשרות לדור העתיד לשחות לשומקום הרחק מטווח ראייה או מגע. אבל מעל כולם מתבלט התסריט הלא קיים - אין מצב שאתן משדרות גועל מכל סוג שהוא. מקסימום תעמידו פנים שזו ההעדפה שלכן, הכנות לא באמת מעניינת אותי, השואו כן.
11. המספר הנוסף - לכי תביאי בירה מהמקרר. רצוי עם הזרע שלי עדיין על הפנים שלך, ורדי להרגיע בליקוקים את אזור ההתפרצות.
ולא לשכוח מוזיקה מחרמנת ולא עמוקה
קדימה לעבודה, גם זה לתעודה"
לסיכום חברים וחברות יקרים, לסטיקר הבא שלנו: דני עדיין חיי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
