- אז אני מור שלא מוותרת.

ומור שלא מוותרת נלחמת גם לאחר שהיא הבינה שהיא מפסידה. אבל מור שלא מוותרת היא מור שמקבלת את מה שהיא רוצה. אז מור הזאת הצליחה למצוא נעליי פלטפורמה קיציות ולא זנותיות מדי למרות שעונת הקיץ נגמרה כבר לפני חודש.

- חשבתי על משהו בארוחת החג של היום. נגיד יש משהו שאפשר לקרוא לו בשני שמות, כמו "מלחמת השחרור" ו"מלחמת העצמאות". אז מעניין אותי לדעת האם יש נסיבות שגורמות לאנשים לקרוא לזה כך ולא אחרת. נגיד לגבי "אוטו" ו"מכונית" אז המורה ללשון אמרה שנשים אומרות "אוטו" וגברים "מכונית" או "רכב" (או הפוך). אבל יש המון דברים כאלה ותהיתי אם אנשים נוקבים בשם מסויים בצורה היפוטתית או שיש לכך סטטיסטיקות מסויימות. זה יכול להיות מחקר קטן וחביב. למשל אולי זה תלוי בגיל, או במין (כמו עם "מכונית" ו"אוטו") או בסוציו- אקונומיקה.

- מסתבר שסבתא עלתה לראשונה על כך שלסבא יש אלצהיימר כשהוא שכח את השמות של הנכדים. זה קצת מלחיץ כי כשהוא התחיל לחלות היינו חמישה. וגם היא דיברה על זה שהמון פעמים סבא מבין אבל לא מצליח להגיב. ושנגיד אם היא שואלת אותו "איפה האף שלך?" אז הוא מנסה לשים את היד על האף (לא תמיד יש לו כוח להרים את היד) אז זה אומר שהוא לא לגמרי אאוט. ואז סבא שם את היד על האף.

- הייתה הפסקת חשמל בכל הבניין, מסתבר, אז כשחזרנו הבייתה גילינו שאין מעליות. אבל רק אני, הידועה בתור "הספורטאית של המשפחה" (וזה טיפשי, כי אחותי מצליחה לעשות יותר שכיבות סמיכה ממני) עליתי את כל תשע עשרה הקומות ברגל ועם נוסיף את שתי הקומות של החניון אז עליתי 21 קומות. מזל שאבאמא שכחו את המזגן דולק כשהלכנו.

עם סיום כתיבת הפוסט נשמע צלצול עז בדלת ושלוש דמויות מזיעות חיכו בחשכה מוחלטת מעברה השני. זה היה מחזה איום ונורא. בעיה קשה היא שגם אין זרם מים להתקלח.

להתראות ביום שישי.

- סיימתי שיעורים בהיסטוריה והתקדמתי בשיעורים במחשבים.

- וגם, טאם טאם טאם, סיימתי באופן סופי את החיבור השני בלשון! וזה אחרי שהשתדלתי לדחוף לפחות שני ביטויים מליציים בפסקה וערכתי עשרות, אם לא מאות פעמים.

- החלפתי לק ועכשיו יש לי לק אדום ברגליים ופרנץ' בידיים ויצא חביב ביותר.

- קיבלתי שתי טבעות שהזמנתי מאיביי. שתיהן עם עלים אבל אחת זהב ואחת כסף (השאלה היא מתי הן בעצם הגיעו הבייתה כי היום שבת).

- כמעט סיימתי לארגן את המזוודה לחו"ל ואבאמא נרגעו מהכעס שלהם על כך שאני לוקחת חצי בית בשביל חמישה ימים.

האם גם אתם תוהים לפעמים מהי הקונוטציה הראשונה שעולה לאנשים כשהם שומעים את השם שלכם?

מה אתם חושבים שהיא? (:

- קניתי עוד ארבעה זוגות תחתונים עם המון המון תחרה. ושמלה פשוטה כזאת וטבעת.

- נסעתי ברכבת.

- הסתובבתי במשך מעל לשלוש שעות בקניונים.

- היה לי אימון ממש טוב בטניס!

- אפילו הסרבים יצאו מדהים!

- הסתגרתי באמבטיה למשך אולי שלוש שעות לרגל טקס הסרת השיער החל לפני אירועים חשובים כגון נסיעות לחו"ל.

- סבתא באה לבקר.

"מור, אני יכול לדבר איתך רגע?"

"כן."

אנחנו במקום חשוך יחסית. לבד.

"אני לא מפסיק לחשוב עלייך."

"רגע, אתה רציני?"

הוא מהנהן.

אני מחייכת, אני לא נותנת לו להתחיל את המשפט הבא ומצמידה לו נשיקה.

ואז התעוררתי. תת מודע, יש לי כל כך הרבה קללות מתאימות לך ברגע זה, אבל אני מתורבתת אז לא.

וזה כל כך לא הוגן, אני מתכוונת כל כך כל כך לא הוגן. כי זה ליטרלי לנפנף לי בעיניים שאין סיכוי שזה יקרה. זה להוכיח לי כל פעם מחדש כמה אני חסרת תקווה ומתכחשת לכל סוג של גילוי רגש. זה פשוט להגיד לי כמה אני לא שווה. אז תת מודע, אתה חתיכת פלגמט מטומטם וחסר רגישות. אתה אנטיפת ואנוכי ובמילים מדוייקות יותר- בן זונה.

וגם קרה לי משהו ממש מביך היום.

אני מיותרת.

- הלכתי מהבית עד לנחל הירקון ובחזרה. שעתיים כל כיוון.

- וקראתי ספר (!) אחרי הרבה זמן שנמנעתי מהרעיון.

- התחלתי לארוז בגדים לחו"ל.

- התנתקתי למשך 25 שעות מהפלאפון, הטלויזיה והמחשב.

- סידרתי את החדר למופת.

- בשעות שלישית רביעית הייתה הרצאה במקום שיעורים לשון ואזרחות.

- והיא אפילו הייתה מעניינת.

- המורה להיסטוריה הפתיע ונתנה לנו שיעורים כמו בכל שיעור ולא כמו לפני חופשה של שבועיים.

- מישהו שלא דיברתי איתו שנים החליף איתי כמה מילים.

- קיבלתי תשובה לשאלה שרציתי לקבל.

- הייתי בליל המדענים! הגעתי לאוניברסיטת תל אביב ושמעתי שתי הרצאות, אחת חביבה ואחת סופר משעממת. היה חוויתי.

- שנ"ץ!

- אכלתי עם אבא ב"ספגטים" ויש שם את המחשבים עם מסך המגע אז פתרנו שם חידות כאלה.

- דיברתי עם האחראית בתוכנית העשרה כזאת שאני רוצה ללכת אליה ויש לי ראיון קבלה ביום חמישי.

אני מניחה שאכתוב פוסט לכבוד יום כיפור בעוד כמה שעות.

אבל גמר חתימה טובה בכל אופן.