רוב המקרים קורים לי בסתיו. משהו בסתיו תמיד עורר אצלי את כל זה. אולי זה קרה בסתיו. זו תמיד הייתה ההשערה שלי בגלל כל הראיות.

פעם חוויתי את זה בצורה ממש חזקה כשהלכתי בשביל במקום בו גדלתי וירד גשם. כתבתי אז את "קינה לתמימות" ואז התחלתי לחשוד שזה באמת קרה בעונה של קור. אולי זה קרה בחורף והסתיו מסמל מבחינתי את בואו של החורף. אני לא יודעת. יש המון דברים שאני לא יודעת, וכנראה שגם לעולם לא אדע (נראה לי שאני מעדיפה לא לדעת).

היום הרגשתי שוב את התחושות האלה. מעין המצאות חלקית בהווה והמצאות חלקית בעבר. יש פעמים שבהם זה מלחיץ אותי וגורם לחרדה קלה. בעבר הייתי חוטפת התקפי חרדה חמורים בכל פעם שהרגשתי את התחושות האלה. היום אני כבר יודעת להתמודד אחרת.

הבנתי שמשהו מציק לי, כשכמה פעמים מאז קמתי, חזרתי למיטה וייחלתי לישון. לא היה לי חשק להתמודד עם הקיום היום כשקמתי. הרגשתי כאילו איזה ענן של חרדה כללית מאיים עליי. זו התחושה בדרך כלל. נכנסתי למקלחת והתקלחתי במים חמים במיוחד (זה סימן שמבחינתי אכן הגיע הסתיו אם אני מנסה להתחמם במים).

כשיצאתי, סידרתי את הבלאגן שעשיתי עם החומרי יצירה. הבית שלי קצת תפס צורה שוב. שטפתי כלים כדי שיהיה לי יותר נעים, ועמלתי על ארוחת צהריים מחממת. עכשיו הבית שלי מסודר ונעים ויש ריח של אוכל. מידי פעם רוח סתווית מסיטה את הוילון ואני ממש יכולה להריח אותה, אני משתדלת לא להרגיש אותה יותר מידי, ולהתעסק בפינוק עצמי ע"י התכרבלות על הספה עם שמיכה נעימה וצפייה בתוכניות שאני אוהבת.

זה מצריך ממני להשאר עירנית לעניין ולא לתת לעצמי להרגיש יותר מידי.

עושה לי קצת עצוב לחשוב על זה, אבל אני משתדלת לשים דגש על פינוק וחיבוק עצמי.

השיר הזה ממחיש את הקפיצה אחורה. מצחיק, פתאום ברגעים אלה אני מבינה כמה המושג "פלאשבק" הוא מונח מתאים וכלכך תואם את החוויה...לא חשבתי על זה אף פעם וגם לא קראתי ל"חוויות" האלה בשם הזה עד עכשיו. פתאום אני מבינה שזאת בעצם המשמעות של מה שאני עוברת לפעמים. לפני כמה שנים, כשרק נזכרתי במה שקרה לי, היו לי שלושה "פלאשבקים" שהיו בצורה של "סרטים". עד עכשיו אני לא יודעת אם התוכן שלהם היה המציאות או משהו פרי דמיוני. אבל זאת הייתה חוויה כלכך מפחידה שפשוט לא נתתי לעצמי לחוות כזה דבר שוב מאז. והחלטתי שזה לא באמת משנה מה היה. מה שמשנה זה איך אני מתמודדת הלאה בחיים ומה אני עושה כדי לעזור לעצמי. לא הכרחי שאני אדע את כל הפרטים המצמררים, ואם שכחתי, כנראה שהייתי לי סיבה טובה. אני לא חווה את זה לעיתים קרובות כיום, אבל אני חושבת שיש קשר בין מה שעברתי עם בעלי לשעבר לכך שאני שוב חווה את הדברים האלה. אני לא יודעת אם איתו פחות חוויתי את זה, כי הרגשתי שאין לי מקום, או שבאמת באיזשהו מקום הרגשתי בטוחה. באיזשהו מקום בתחושה שלי, הרגשתי שהוא לא יוכל להתמודד עם החרדות שלי ולא אפשרתי לעצמי להרגיש את זה. ידעתי שאין לי מקום מכיל. מצחיק, שעכשיו כשאני לבד, אני מרגישה יותר בטוחה.

עכשיו, כשאני מרגישה משקולת קטנה יושבת לי על החזה מכתיבה על הנושא, אני מניחה שאני אתפנה לפנק את עצמי באמת. בא לי להרגע ולהרגיש טוב.